פלוני נ' מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן:

           לפנינו בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' יעקובי, ע' כהן וע' זינגר) שבגדרו נדחו ערעורים שהגישו המבקש והמשיבה על הכרעת הדין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ) וגזר הדין של בית משפט זה (כב' השופט ד"ר א' גורדון).

עיקרי העובדות וההליכים

1. נגד המבקש הוגש כתב אישום שייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. לפי עובדות כתב האישום, ביום 19.6.2011 עת הגיעה חוקרת פרטית מטעם גרושתו לדירתה של האחרונה (להלן:החוקרת והדירה), דחף המבקש את החוקרת על מנת למנוע את כניסתה למעלית ולאחר מכן תקף אותה באגרופים ובמכות לעבר הראש, המרפק והכתף ואף הניף מוט לעבר ראשה עד שנעצר על ידי אדם אחר שנכח במקום. כתוצאה מהאירוע נגרמו לחוקרת המטומה בזרוע ימין, ושריטות, נפיחות ואדמומיות באוזן ימין.

2. בתום הליך ההוכחות קבע בית משפט השלום מועד לשימוע הכרעת הדין, שבהמשך נדחה כמה פעמים. ביום 29.3.2015, אחד המועדים שנקבעו לשימוע האמור, פנה עורך דין דוד ברהום (להלן: עו"ד ברהום) – שלא ייצג את המבקש – לבית המשפט וציין כי המבקש ביקש ממנו לפעול להחלפת הסניגור שמונה לו מטעם הסניגוריה הציבורית (שלא נכח באולם אותה עת). בפרוטוקול אותו דיון נכתב כי "ביהמ"ש אמר לעו"ד שמוטב שלא ייכנס לעניין זה" (להלן: הדיון מיום 29.3.2015). למחרת הדיון, הגיש המבקש תלונה לנציבות תלונות הציבור על שופטים נגד כב' השופט י' מינטקביץ ובה טען, כעולה מההחלטה בתלונה זו, כי בתגובה לפניית עו"ד ברהום בדיון מיום 29.3.2015 השיב בית המשפט: "יש לי הצעה אליך אל תיכנס למיטה החולה הזו" (להלן: התלונה). ביום 31.3.2015 הגיש המבקש בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון כך שישקף את גרסתו האמורה באשר לדברי השופט והתנהלותו באותו דיון. כן ביקש לפסול את השופט נוכח דעתו השלילית על המבקש (להלן: בקשת הפסלות).

3. ביום 4.4.2015 דחה בית משפט השלום (כב' השופט י' מינטקביץ) את הבקשה. אשר לתיקון הפרוטוקול, צוין בהחלטה כי המבקש יוצג על ידי ארבעה סניגורים מטעם הסניגוריה הציבורית וכי בתגובה לפנייתו של עו"ד ברהום בנושא הייצוג נאמר "שמוטב שלא יכניס עצמו למיטה הזו" (ולא "מיטה חולה", בניגוד לטענת המבקש) – אמירה שכוונה להחלפות הייצוג המרובות בהליך, ולא למבקש עצמו. מטעם זה נקבע כי יש לדחות אף את בקשת הפסלות שהגיש המבקש נגד המותב היושב בדין (בהמשך לכמה בקשות פסלות שהוגשו מטעמו בהליך זה), וזאת גם בשל כך שההליך קרוב לסיומו ושימוע הכרעת הדין מתעכב אך בשל התנהלות המבקש.

4. בהכרעת דין מיום 19.4.2015 הרשיע בית משפט השלום (כב' השופט י' מינטקביץ) את המבקש בעבירה שיוחסה לו. נקבע כי עדות החוקרת לצד עדותו של אדם נוסף שנכח באירוע נושא כתב האישום משתלבות ומשלימות זו את זו בצורה ברורה ולפיכך יש לקבל את גרסת המשיבה לגביו. עוד נמצא כי אין מקום לתת משקל לעדות המבקש, שאינה מתיישבת עם ראיות נוספות בתיק ונועדה להרחיק את המבקש מהדברים שיוחסו לו. בנוסף, בית המשפט דחה את טענת המבקש כי השימוש בכוח נגד החוקרת היה מוצדק נוכח זכויותיו בדירה וקבע כי מההליכים השונים שהתנהלו בעניינה של זו, שהמבקש היה צד להם, עולה בצורה ברורה כי למבקש לא הייתה זכות בדירה וכי נאסר עליו השימוש בה.

5. ביום 23.11.2015 התקבלה החלטת נציבות תלונות הציבור על שופטים (כב' השופט בדימוס ש' חמדני) בעניין התלונה שהגיש המבקש, שמצאה כי זו מוצדקת (להלן: החלטת הנציבות). בהחלטה צוין כי תגובת עו"ד ברהום לתלונה תומכת בכך שכב' השופט י' מינטקביץ השתמש בביטוי "מיטה חולה"; וכי יש בביטוי כדי לפגוע במי שהדברים מכוונים אליו ולהעליבו, בפרט כשהדברים נאמרו בנוכחות קהל באי בית המשפט. בהחלטה מיום 20.12.2015 הורה בית משפט השלום (כב' הנשיא א' חן) כי המשך הדיון בתיק יועבר למותב אחר.

6. עם חידוש הדיון בהליך עתר המבקש לבטל את הכרעת הדין ולהורות על שמיעת ההליך מחדש, נוכח "המתח הפסול" בינו לבין המותב שדן בהליך, לפי הטענה. ביום 3.1.2016 דחה בית משפט השלום (כב' השופט ד"ר א' גורדון) את הבקשה האמורה. נקבע כי אין לפרש את הסמכות המסורה לשופט הממשיך טיפול בהליך לחזור ולגבות ראיות (לפי סעיף 233 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי)), ככזו המאפשרת למותב הממשיך לבטל הכרעת דין שניתנה על ידי קודמו; וכי טענתו של המבקש בעניין זה, המתייחסת לפגמים שנפלו בהכרעת הדין, בעלת אופי ערעורי מובהק ולכן לא ראוי לדון בה לפני המותב "הממשיך", באותה ערכאה. בצד אלה ציין בית המשפט, בבחינת למעלה מן הצורך, כי אף לגופם של דברים אין בקביעות בהחלטת הנציבות – שעסקה בהתבטאות נקודתית – תימוכין לטענת המבקש שלפיה הכרעת הדין הושפעה משיקולים זרים; וכי ההליך מתנהל לאורך תקופה ממושכת, וגם בכך יש להתחשב. בהמשך, בגזר דין מיום 24.1.2016 קבע בית משפט השלום כי עונש מאסר על תנאי שהוטל על המבקש בתיק אחר יוארך (בתנאים שפורטו), והמבקש יחויב בפיצוי לחוקרת בסך 600 ש"ח. בהחלטה נוספת מאותו יום הורה בית משפט השלום (כב' השופט ד"ר א' גורדון) כי ניתן לפרסם את גזר הדין תוך מחיקת הפרטים המזהים של המבקש שהוזכרו בו, לרבות שמו, כדי למנוע פגיעה בפרטיותו.