פלוני נ' מדינת ישראל

השופט ג' קרא:

           ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט הבכיר א' כהן) בת"פ 21738-03-15 מיום 30.12.2015 ועל הכרעת הדין המשלימה (כב' השופטת ח' מ' לומפ) מיום 4.12.2017.

רקע

1. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של חבלה חמורה בבן משפחה, לפי סעיפים 333 ו-335(א1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 ו-382(א)(2) לחוק העונשין (צ"ל 382(ב)(1) – ג'.ק.).

           על פי המתואר בכתב האישום, המערער, נתין זר יליד אוזבקיסטן, נשוי לאנ"מ (להלן: המתלוננת) ולהם בן קטין, יליד שנת 2014 (להלן: התינוק). בכתב האישום מתוארים שלושה אירועים בהם פעל המערער באלימות כלפי התינוק: ביום 3.3.2015 בשעה שהתינוק תחת משמרתו, יצר המערער קשר טלפוני עם המתלוננת ואמר לה שהתינוק צורח ולא מפסיק לבכות, ושאם לא יחדל מלעשות כן, יסטור לו. בהמשך לכך, כשהתינוק לא הפסיק לבכות, הכה אותו המערער באזור עין שמאל, וגרם לו להמטומה סביב העין שהצריכה טיפול רפואי; במועד אחר, הרים המערער את התינוק וטלטל אותו בחוזקה; כשבוע בערך עובר ליום 5.3.2015, חבל המערער בתינוק וגרם לו לשני שברים ברגליים. בנוסף, על פי כתב האישום, במספר הזדמנויות סטר המערער למתלוננת על פניה ובאחת מהן גם הכה אותה בגבה.

2. בתשובתו לכתב האישום כפר המערער במיוחס לו. המערער הסכים כי נגרמה לתינוק פגיעה סביב העין שהצריכה טיפול רפואי, אך טען שלא גרם לפגיעה.

3. להשלמת התמונה יצוין כי המתלוננת, העדה המרכזית בתיק, הייתה נשואה למערער במשך כשנה וארבעה חודשים ולהם כאמור בן משותף. בטרם נישואיה למערער הייתה המתלוננת נשואה לא'(להלן: א') ולהם שלושה ילדים משותפים. לאורך כל השתלשלות ההליך טען המערער כי המתלוננת – עתה גרושתו – העלילה עליו במטרה להביא לגירושו מישראל.

הכרעת הדין הראשונה

4. לאחר שמיעת הראיות לפני השופט הבכיר א' כהן, ניתנה ביום 30.12.2015 הכרעת דין בעניינו של המערער, בגדרה נמצא המערער אשם במיוחס לו. בבסיס הכרעת הדין עמדה עדות המתלוננת, אותה מצא בית המשפט מהימנה ועקבית. לגרסת המתלוננת נמצאו תמיכות בראיות נוספות: עדותו של ש' (להלן: ש'), שעבד עם המתלוננת, הודעתו של המערער במשטרה, שהועדפה על פני עדותו בבית המשפט, וכן מסמכים רפואיים וחוות דעת מומחה.