פלוני נ' מדינת ישראל

1. בפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל, והשופטים: ז' בוסתן, ו-ש' בורנשטיין) ב-עפ"ג 41103-12-16, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' הנשיאה ע' רון) ב-ת"פ 61890-01-14, בגדרו הושתו על המבקש העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר בפועל, 7 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור את העבירה בה הורשע, קנס בסך 1,500 ש"ח, או 10 ימי מאסר תמורתו, ופיצוי לנפגעי העבירה בסך של 3,250 ש"ח.

2. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו. בהקשר זה הוריתי כי עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש יעוכב באופן ארעי, וזאת עד ובכפוף להחלטה אחרת וביקשתי מהמשיבה כי תגיש את תגובתה לבקשה.

אביא עתה את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

רקע

3. בתאריך 20.07.2016 בית משפט השלום ברחובות הרשיע את המבקש, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של מעשה מגונה בפומבי (ריבוי עבירות) – עבירה לפי סעיף 349(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. במסגרת הכרעת הדין המבקש הורשע בכך שבמהלך חודש ספטמבר 2011, בשלוש הזדמנויות שונות, בסמוך לבית ספר ביבנה (להלן: בית הספר) – המבקש הוציא את איבר מינו ממכנסיו ושפשף אותו, לשם גירוי, סיפוק, או ביזוי מיני בפני שתי מתלוננות קטינות, שהיו באותה עת תלמידות בבית הספר. בנוסף, המבקש הורשע בכך שבתאריך 13.11.2011, בחורשה הסמוכה לבית הספר, הוא הוציא את איבר מינו מחוץ למכנסיו ושפשף אותו לשם גירוי, סיפוק, או ביזוי מיני וזאת בפני שלושה קטינים, שהיו תלמידי בית הספר.

4. בתאריך 10.11.2016 בית משפט השלום הנכבד גזר את דינו של המבקש. במסגרת גזר הדין נקבע, בין היתר, כי מדובר במעשים שיש בהם כדי לפגוע בשלומם ובביטחונם של קטינים. עוד נפסק כי הגם שהמבקש לא התקרב אל המתלוננים, לא יצר עימם קשר ולא ניסה לגעת בהם, הרי שהאירועים בהם הורשע המבקש בוצעו בסמוך לבית הספר. במסגרת גזר הדין נקבע כי מתחם הענישה ההולם, בנסיבות, נע בין מאסר מותנה ל-18 חודשי מאסר בפועל. לאחר מכן, נשקל לחובת המבקש עברו הפלילי בעבירות רכוש וסמים, אשר בגינו נדון, בין היתר, לעונש מאסר בפועל. בנוסף, הובאה בחשבון חוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות לפיה מידת המסוכנות הנשקפת מהמבקש הינה בינונית, ובגדרה נאמר כי המבקש מכחיש לחלוטין את ביצוע המעשים בהם הורשע, ושולל את קיומה של בעיה כלשהי ונזקקות לטיפול. לבסוף, ולאחר איזון בין השיקולים השונים – בית משפט השלום הנכבד השית על המבקש את העונשים הנזכרים בפיסקה 1 שלעיל.

5. בתאריך 20.12.2016 המבקש הגיש ערעור על גזר הדין. במסגרת הערעור, נטען כי בית משפט השלום הנכבד שגה בכך שגזר את עונשו של המבקש ברף גבוה של מתחם הענישה שנקבע. המבקש טען עוד כי הפגיעה במתלוננים, לא היתה לשיטתו, קשה בנסיבות. המבקש הוסיף וטען כי אין לו עבר פלילי בעבירות מין, וכי הערכת המסוכנות איננה מצביעה על סטייה מינית. המבקש עמד עוד על נסיבותיו האישיות, ובכללן מצבו הכלכלי, המצדיקות, לגירסתו, הקלה בעונשו. בסיכום הדברים המבקש עתר להסתפק, בעונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

המשיבה, מנגד, התנגדה להקלה בעונשו של המבקש, בהצביעה על חומרת המעשים בהם המבקש הורשע, ועל הערכת המסוכנות המינית בעניינו.

6. בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הערעור בקובעו, בין היתר, כי מתחם העונש שנקבע בבית משפט השלום הנכבד משקף נכונה את חומרת מעשיו של המבקש. עוד נקבע כי בית משפט השלום הנכבד נתן דעתו, ובצדק, להערכת המסוכנות בעניינו של המבקש, לרבות הכחשתו של המבקש את המעשים בהם הורשע. בסיכום הדברים, ולאחר שבית המשפט המחוזי הנכבד עמד על חומרת מעשיו של המבקש, נקבע כי בית משפט השלום הנכבד איזן כראוי בין כל השיקולים הרלבנטיים לעניין.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפני.