פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הרכב השופטים: ד' ברלינר – שופטת עמיתה, צ' קאפח, ב' שגיא), בעפ"ג 44283-07-17, מיום 11.12.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' מלמד), בת"פ 14751-03-15, מיום 8.6.2017.

2. בהחלטתי מיום 23.1.2018, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש, עד להכרעה בבקשתו.

רקע והליכים קודמים

3. נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, המייחס לו ביצוע עבירות אלה: התפרצות למגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין; והיזק לרכוש בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי בבוקר יום 1.3.2015, התפרץ המבקש לדירת המתלונן בכוונה לגנוב משם. המבקש הכניס לדירה אדם אחר, שזהותו אינה ידועה, וגנב מהמקום תכשיטים רבים וקסדה, בכוונה לשלול אותם שלילת קבע מהבעלים. במהלך האירוע, גרם המבקש נזק במזיד לכספת, עת עקר אותה מקיר אליו הייתה מחוברת ושבר את חלקה האחורי.

4. ביום 11.1.2016, הורשע המבקש, במסגרת הסדר טיעון, על יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין העונש, אך הסכימו כי המבקש יישלח לקבלת תסקיר בשירות המבחן, טרם הצגת הטיעונים לעונש.

5. שירות המבחן הגיש תסקיר מבחן בעניינו של המבקש לבית משפט השלום ביום 14.6.2016. מהתסקיר עולה, כי המבקש הינו כבן 47 שנה, נשוי ואב ל-8 ילדים, אשר מקיים אורח חיים דתי. המבקש מתפרנס, ב-20 השנים האחרונות, מעבודות מזדמנות, ובעיקר בתחום השיפוצים. למבקש הרשעה בגין אלימות כלפי אשתו, מחודש דצמבר 2015, ובגינה הוא ריצה שלושה חודשי עבודות שירות. המבקש הסביר את מניעיו לביצוע העבירה, באומרו כי בעת ביצוע המעשים, הוא היה נתון במצב כלכלי "הישרדותי", בשל הסתבכות עם השוק האפור וצבירת חובות כספיים, וכן כי רכבו, בו אכסן את כלי העבודה שלו, נגנב. שירות המבחן התרשם, כי המבקש התקשה לייחס לעצמו את ביצוע עבירת הרכוש, בטענה כי הוא הושפע ושוכנע לבצע את העבירה על ידי פועל שעבד עמו בשיפוצים. עוד מסר שירות המבחן, כי המבקש "ממוקד במחירים אשר שילם, נוכח הצעדים המשטרתיים והמשפטיים שננקטו כנגדו". יחד עם זאת, ביטא המבקש חרטה על התנהגותו, השלכותיה והנזק שבצידה, וציין, כי הוא "הפיק לקחים" מהאירוע, אשר תואר על ידו כ"חריג". שירות המבחן התרשם, כי יכולתו של המבקש להיעזר בטיפוליו מצומצמת, ובנסיבות אלו הוא לא בא בהמלצה טיפולית. לבסוף, המליץ שירות המבחן להשית על הנאשם עבודות שירות.

6. ביום 8.6.2017, גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם, סקר בית משפט השלום את מדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות ביצוע העבירה, ועמד על העיקרון המנחה בענישה – קיומו של יחס הולם בין חומרת העבירה ואשמו של המורשע בעבירה לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לאחר זאת, קבע בית משפט השלום מתחם עונש הולם אשר נע בין 8 לבין 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

7. בבואו לקבוע את עונשו של המבקש בגדרו של המתחם, התייחס בית משפט השלום למספר שיקולים אותם זקף לזכותו של המבקש: נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, שהינו מפרנס יחיד עבור שמונת ילדיו, ואשר שרוי במצב כלכלי ש"אינו שפיר" וכולל חובות בלתי מבוטלים; השתתפותו של המבקש בהליך טיפולי בהנחיית רב, בהמשך להרשעתו בעבירות אלימות כלפי בת זוגו; הבעת חרטה מצד המבקש על מעשיו והבעת רצון לפצות את המתלונן. לצד זאת, מנה בית המשפט שיקולים העומדים לחובת המבקש, וביניהם: חומרת עבירת ההתפרצות; הפגיעה בערכים המוגנים כדוגמת פרטיות וקניינו של המתלונן, לצד "התעוזה שבמעשה, [אשר] מעידה על עזות מצח"; וכן הרשעתו הקודמת של המבקש בעבירת אלימות במשפחה. בית משפט השלום התייחס לנטילת האחריות של המבקש על מעשיו, אך לאור טענת המבקש, כי ביצוע העבירה הינו תוצאה של היגררות אחרי עמית לעבודה, ציין בית המשפט, כי "מדובר בהסרת אחריות", וכי "קיים קושי בהודאה בביצוע המעשה והשלכת תוצאות המעשה על אחר". בית משפט השלום החליט, כי נוכח חומרת מעשיו של המבקש, אין להסתפק בעונש של עבודות שירות, אולם לאור מצבו האישי הקשה של המבקש, ניתן לגזור עליו תקופת מאסר קצרה מ-18 החודשים כפי שהמליצה המשיבה. לבסוף, הושתו על המבקש העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 9 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים, לבל יעבור המבקש עבירת רכוש מסוג פשע; 3 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים, לבל יעבור המבקש עבירת רכוש מסוג עוון, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.

8. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר נסב על חומרת העונש. המבקש טען, כי בית משפט השלום לא ייחס די משקל לנסיבות לקולה, וביניהן: הודאתו של המבקש באשמה; הטיפול השיקומי בו הוא משתתף; נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש; והפגיעה הצפויה במשפחתו. במסגרת הליך הערעור, הגיש שירות המבחן תסקיר משלים בעניינו של המבקש. מהתסקיר עולה, כי המבקש "מודע יותר לחומרת התנהגותו בעבירה", וכן נמסר כי המבקש השתלב בטיפול משפחתי במרכז לשלום המשפחה, אולם היענותו לטיפול היתה "חלקית" והוא "גילה נוקשות כלפי גורמי הטיפול". שירות המבחן המליץ להעמיד את המבקש בצו מבחן, ובמידה שבית המשפט סבור כי יש להשית עליו עונש מאסר, מומלץ כי יהא זה מאסר לריצוי בעבודות שירות.