פלוני נ' ילוז

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך 13,870 ₪ בגין פיצוי עבור נזקים עקב פגיעת גוף.

טענות הצדדים

טענות התובע:

ביום 28.10.16 שהה התובע עם משפחתו בצימר ילוז. עשה שימוש בטבון הגז אשר מצוי במתחם הצימרים, לצורך הכנת פיתות טריות, אולם לא לפני שקיבל הדרכה בדבר אופן תפעול הטבון ממר פיני בן דוד, שהוא המנהל במקום. לטענת התובע הדרכה זו התבררה כחלקית וחסרה. משהדליק התובע את הטבון סבל ממכת אש אשר גרמה לשריפה של שערות החזה, הרגליים והגבות, כוויות ברגל שמאל ובאצבעות יד שמאל.

טענות הנתבעים:

הנתבעים טוענים כי מבדיקה שנערכה לא נמצאה כל תקלה בטבון. זאת ועוד, טוענים הנתבעים כי מבקרים רבים פוקדים ופקדו את הצימר לפני האירוע ולאחריו, כשהם מבעירים את הטבון בעזרת אחראי במקום ע"פ ההוראות, וזאת מבלי שנתקבלה כל תלונה ו/או דיווח על תקלה ו/או מטרד כלשהוא, כך שסיבת התאונה היא שימוש שעשה התובע בטבון, בניגוד להוראות..

מוכחשים הנזקים הנטענים אשר לא בוססו, ומוכחש כל קשר סיבתי או ענייני בינם לבין הפגיעה הנטענת והמוכחשת.

דיון והכרעה

סעיף 39 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש],  קובע כדלקמן: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה."

במקרה דנן, הנתבעים הם בגדר תופש המקרקעין ובעלי המיטלטלין (הטבון) שמהם יצאה האש. אציין כי האמנתי לתובע בדבר עצם קרות האירוע, כשהתובע הציג צילומים בדבר הכוויות בכף ידו, וכן אישורים רפואיים. מכאן עולה כי על הנתבעים רובץ הנטל להוכיח שלא התקיימה רשלנות מטעמם, אך בזאת לא עמדו, כפי שיפורט להלן.

במקרה דנן, לא נמצאו הוראות כתובות המלוות באיורים וסימני אזהרה, באשר לאופן תפעול הטבון והסכנות הכרוכות בתפעול לא נכון של המתקן.

זאת ועוד, לא הועברה הדרכה הולמת וממצה:

וכך טען התובע: .." הוא נתן לי אישור, הסביר לי הדרכה קצרה, פותח את הברז שם גפרור וזה נדלק, הרבה עושים זאת, וזהו והוא הלך..." (פרוטוקול הדיון, עמ' 2, שורות 2-3).