פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")

1. המערער, יליד 1969, מהנדס בניין במקצועו ואיש משטרה בדרגת רפ"ק, נפגע בשתי תאונות דרכים: האחת – בתאריך 8.11.2005 בכיסוי ביטוחי של המשיבה 1 (להלן ובהתאמה: התאונה הראשונה והמשיבה), והשנייה – בתאריך 3.5.2010 בכיסוי ביטוחי של המשיבה 2. בגין תאונות אלה הגיש המערער תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

2. התביעה נדונה תחילה בבית משפט השלום, שהורה על מינוי מספר מומחים רפואיים, ובהמשך הועברה לבקשת המערער לבית המשפט המחוזי.

           בתחום הנפשי מונה פרופ' קוטלר, אשר קבע כי לא נגרמה למערער נכות נפשית כתוצאה מהתאונות, וכי התסמונת הנפשית היא משנית לתופעת הפיברומיאלגיה (ובעברית: דאבת השרירים) ממנה הוא סובל. פרופ' קוטלר ציין בחוות דעתו את הרקע של המערער, קשיים אישיותיים כרוניים מהם סבל עוד לפני התאונות, וכי התרשם מהאדרה וממגמתיות מסוימת מצד המערער.

           בתחום הראומטולוגיה מונה תחילה פרופ' סוקניק ז"ל, אשר בעקבות פטירתו מונה תחתיו פרופ' פרס, שהעמיד את נכותו של המערער על 10% בגין הפיברומיאלגיה עצמה ו-20% בגין תלותו של המערער בסם הקנאביס בעקבות תסמונת זו.

           במהלך חקירתו של פרופ' פרס הוא הופנה למספר מסמכים מהם עולה כי מצבו של המערער נגרם בגין תאונה אחרת שארעה לו ביום 8.7.2008, שעה שנסע ברכב קרטינג במהלך סיור לימודי בו השתתף במסגרת היחידה (להלן: תאונת הקרטינג). בעקבות זאת, הגיע פרופ' פרס למסקנה כי יש לתקן את חוות דעתו באופן שהתאונה הראשונה מהווה 25% מההחמרה בעוד שתאונת הקרטינג תרמה ל-75% מההחמרה, כך שלמעשה יש להעמיד את תרומת התאונה הראשונה לנכותו של המערער על 2.5% בלבד, וכי בגין התאונה השניה לא נגרמו כל נכות או החמרה בנכות.

3. בית משפט קמא סקר בפסק דינו את תיקו האישי של המערער במשטרת ישראל, ממנו עולה כי קיימים מסמכים רבים לגבי תפקודו הלקוי של המערער במשטרה עוד קודם לתאונה הראשונה, וכן מסמכים רפואיים רבים לגבי ימי מחלה בעקבות תאונת הקרטינג. מאחר שבמהלך חקירתו הביע פרופ' פרס דעתו כי מאז התאונה הראשונה ועד תאונת הקרטינג לא קיימים מסמכים רפואיים רלבנטיים, הגיש המערער "בקשה לצירוף ראיות הזמה" וטען כי קיימים מסמכים רפואיים נוספים בגין אותה תקופה שאליהם לא התייחס המומחה (להלן: המסמכים הנוספים, נספחים ד'1 עד ד/20 לכרך המוצגים מטעם המערער). בית משפט קמא לא מצא לנכון להתיר חקירה נוספת של המומחה ביחס למסמכים אלו ומצא כי אין בהם כדי לשנות את התמונה העולה מכלל המסמכים בכל הנוגע להשפעת התאונה הראשונה על המערער.

           בית המשפט עמד על כך שגם על פי חוות דעתו של פרופ' פרס, המערער סבל מתסמונת הפיברומיאלגיה עוד לפני התאונה הראשונה, וכי נכותו בגינה עמדה על 10%, וכי גם פרופ' קוטלר בחוות דעתו, שעליה לא נחקר, קבע כי עובר לתאונה הראשונה תפקודו של המערער היה חלקי בלבד, וגם המערער עצמו אישר בעדותו כי עוד לפני התאונה הראשונה היו "עליות וירידות בתפקודו". בית המשפט ציין כי עוד לפני התאונה הראשונה סבל המערער מכאבים כרוניים בצוואר ובגב, ודווקא לאחר התאונה הראשונה נרשם על ידי מפקדו של המערער כי השתלב בתפקידו בצורה טובה, ובשנת 2006 אף עלתה ההערכה שקיבל המערער ממפקדיו לעומת שנים קודמות. בשנת 2007 פרץ משבר חריף בין המערער למפקדיו על רקע ההחלטה לספחו ליחידה אחרת. ממכתב שכתב המערער בחודש פברואר 2008 הוא מגולל את הסיבות להיעדרויותיו ואיחוריו הרבים, מבלי להזכיר את התאונה הראשונה. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא ניתן לייחס למערער החמרה משמעותיות כלשהי בתסמונת הפיברומיאלגיה ממנה סבל עוד קודם לתאונה הראשונה, וכי בשנה שלאחר התאונה תפקודו היה דווקא טוב ותקין, בעוד שההחמרה במצבו של המערער נובעת מתאונת הקרטינג ומנסיבות אחרות שאינן קשורות לתאונה הראשונה.

4. בשורה התחתונה מצא בית משפט קמא לאמץ את קביעתו המעודכנת של פרופ' פרס לאחר חקירתו, והעמיד את נכותו הרפואית של המערער בגין התאונה הראשונה על 2.5% לתקופה של 5 שנים בגין הפיברומיאלגיה ועל 2.5% בלבד בגלל התלות בסם כמשכך כאבים.

           אשר לתאונה השניה ומשלא הוצגו כל מסמכים רפואיים על קבלת טיפול רפואי בעקבותיה, קבע בית המשפט כי לא נגרמה נכות כלשהי ואף לא פגיעת גוף כלשהי עקב אותה תאונה. משכך, לא נפסק פיצוי כלשהו בגין תאונה זו.