פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

עתירה למתן צו על תנאי 

השופט ד' מינץ:

הרקע לעתירה

1. העותר כבן 70 הוא אביו של ח' (להלן: הבעל) הנשוי לד' (להלן: האישה). ביום 29.7.2014 נתן בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו (להלן: בית הדין) פסק דין המחייב את הבעל לתת לאישה גט. אף נקבע כי בנסיבות העניין ניתן היה לכפות על הבעל לתת גט לאישה, לאחר שעזב את ישראל לבדו לפני למעלה מעשור והותיר את האישה ואת שני ילדיהם המשותפים בישראל. העותר שהינו תושב ארצות הברית הגיע עם אשתו לישראל ויציאתם עוכבה על ידי בית הדין שזימנם לפניו נוכח טענת האישה כי הם אלו אשר עומדים מאחורי סירובו של הבעל לגרשה.

2. ביום 14.3.2016 החליט בית הדין בפסק דין מפורט ומנומק, כי העותר הוא זה העומד מאחורי עיגונה של האישה ומשפיע על הבעל ומשדל אותו שלא לשחררה בגט כפי שהורה בית הדין. עוד נקבע כי מדובר בביזיון של בית הדין, שניתן לנקוט בגינו סנקציות לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: פקודת הבזיון) ולפי סעיף 7א(א) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956. על כן הטיל בית הדין על העותר מאסר מאחורי סורג ובריח למשך שלושים ימים. עם זאת, צו עיכוב היציאה שהיה תלוי ועומד נגד אשתו של העותר בוטל. ביום 15.3.2016 נשלחה הודעה לנשיאת בית המשפט העליון מאת בית הדין בדבר מאסרו הצפוי של העותר לפי סעיף 7א לחוק האמור וביום 21.3.2016 הורתה הנשיאה מ' נאור (בש"פ 2137/16) על עיכוב ביצוע זמני של המאסר. בד בבד, הגיש העותר ערעור על החלטת המאסר לבית הדין הרבני הגדול אשר נדחהביום 8.8.2016.

3. נוכח ממצאי פסק דינו של בית הדין, החליט היועץ המשפטי לממשלה (משיב 1) בחודש יוני 2016 להורות למשטרת ישראל לפתוח בחקירה פלילית נגד העותר בחשד לשידול בנו להפרת הוראה חוקית למתן גט לאשתו, עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). בהתאם לכך, ביום 30.8.16 זומן העותר לחקירה במשטרה.

4. במקביל, במסגרת בש"פ 2137/16 הגיש ב"כ העותר השלמת טיעונים והעלה טענות עובדתיות שונות שלא נטענו לפני בית הדין. נוכח טענות אלו, ביום 8.1.2017 הגיש היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו לפיה יש להחזיר את הדיון לבית הדין על מנת לברר את הטענות העובדתיות החדשות שהועלו על ידי העותר כדי לוודא אם אכן העותר הוא הגורם המחליט, המסית והמדיח את בנו לעגן את האישה. ואכן, ביום 28.3.2017 הוחלט להחזיר את הדיון לבית הדין הרבני. כמו כן, בהתאם לעמדה זו, למרות שממצאי חקירת המשטרה הועברו זה מכבר לפרקליט המדינה, טרם התקבלה החלטה בדבר המשך החקירה וגורלה, לרבות הצורך בביצוע פעולות חקירה נוספות.   

תמצית טענות הצדדים

5. העותר עתר לבית משפט זה וביקש במסגרת עתירתו מספר סעדים. לטענתו, אין מקום להטלת סנקציה לפי פקודת הבזיון המיועדת להתמודד עם הפרה מתמשכת, בד בבד עם הגשת הליך פלילי לפי סעיף 287 לחוק המהווה הלכה למעשה ענישה כפולה. בתמיכה לטענה זו, הפנה העותר לנוהל מספר 300.01.052 של אגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל (להלן: הנוהל) לפיו נקבע כי לא תיפתח חקירה פלילית בגין הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק האמור כאשר מעשה ההפרה מהווה עבירה לפי הוראה אחרת, כאשר ניתן לאכוף את ביצוע הצו באמצעות סעיף 6 לפקודת הבזיון או כאשר מצויה בחוק תרופה אחרת להפרה. לפיכך טען העותר כי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה ניתנה בחוסר סמכות הנוגדת אף את ההנחיות לפתיחת חקירה פלילית, והקריטריונים הקבועים במפורש בלשון הנוהל והדין. על אלו הוסיף העותר כי ההנחיה ניתנה בשרירות תוך פגיעה בעקרון הגינות המינהל; היא יוצרת אכיפה בררנית והפליה; יש לבטל את ההנחיה מחמת ההגנה מן הצדק; היא פגומה בחוסר סבירות קיצוני העולה כדי פגיעה בצדק.

6. עיקר הסעדים שנתבקשו היו מתן צו על-תנאי המורה למשיבים לנמק מדוע לא תבוטל הנחיית היועץ המשפטי לממשלה לחקור את העותר; מתן צו על-תנאי המורה למשיבים לנמק מדוע לא יפורטו מהם הקריטריונים ואמות המידה לזימון לחקירה פלילית בגין הפרת הוראה חוקית ככלל ומהם הקריטריונים ואמות המידה שיושמו בעניין העותר בפרט; מתן צו על-תנאי המורה למשיבים לנמק מדוע לא יודיעו האם יש בידם די ראיות על מנת להעביר את חומר החקירה לידי רשות התביעה אם לאו - וככל שיש בידי המשיבים די ראיות, לנמק מדוע לא הסתיימה חקירתו של העותר ומדוע לא יעמידו לדין את העותר כבר עתה; ככל שאין בידי המשיבים די ראיות, עליהם לנמק מדוע אין בידיהם ראיות; מתן צו על-תנאי המורה למשיבים לסיים את הליכי החקירה תוך 10 ימים; מתן צו על-תנאי המורה למשיבים לנמק מדוע נזקק היועץ המשפטי לממשלה להצטרף להליך בש"פ 2137/16.