פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול ואח'

השופט א' שהם:

1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי, במסגרתה התבקשנו ליתן צו ביניים ולאחריו צו קבוע המורה על העברת הקטין, בנם של העותר והמשיבה 2 (להלן: המשיבה), למשמורתו של העותר; להורות לבית הדין הרבני הגדול (להלן: המשיב) לחשוף בפני העותר את האבחון שערכה ד"ר XXX למשיבה; ולהורות כי יינתן לעותר סיוע משפטי מאת לשכת הסיוע המשפטי בחיפה (להלן: המשיבה 3).

  תמצית העתירה והרקע להגשתה

2. העותר והמשיבה, אשר היו נשואים זה לזו, החלו בהליכי גירושין בשנת 2010, ומאז מתנהלים ביניהם הליכים משפטיים, שרובם נסובים על המשמורת של בנם המשותף, בן ה-12 (להלן: הקטין). העותר הגיש בקשה לבית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: בית הדין הרבני האזורי), שעניינה השבת בנו הקטין לחזקתו, אשר, לטענתו, נחטף בידי אימו המשיבה (תיק 751898/3). בעבר, לנוכח תלונות מצידה של המשיבה על תפקודו של העותר כאב, מינה בית הדין הרבני האזורי מומחה מטעמו, הפסיכיאטר ד"ר מיכאל ינקו (להלן: המומחה), על מנת שיבדוק את האפשרות להעביר את משמורת הקטין מהעותר למשיבה. ביום 05.03.2018, הוגשה לבית הדין הרבני האזורי חוות דעת פסיכיאטרית מטעם המומחה (להלן: חוות הדעת הפסיכיאטרית), שבה הובהר, כי נדרשו למומחה מספר חודשים על מנת להשלים את חוות דעתו, לנוכח אי שיתוף פעולה מצידו של העותר. בחוות הדעת הפסיכיאטרית נאמר, בין היתר, כי:

"הדברים אשר תוארו בפניי על ידי הקטין היו מזעזעים. נשמעו כהתעללות פיסית ונפשית גם יחד. ילד המתאר כי מוחזק על ידי אביו בניגוד לרצונו, שהמורים בבית הספר דואגים למזון עבורו כי הוא ילד מורעב, אשר מלבד כריך עם טחינה גולמית אינו מוזן במאום במהלך היום. בשבת, מבשל עוף (כן, הקטין מבשל!!) שאמור להספיק לשבוע שלם, כמו כן בערב שבת הקטין מכין את הבית וארוחת השבת, במשך השבוע מכבס ומנקה את הדירה, אך לבית הספר אינו מקבל כסף לאוטובוס וצריך לעלות אל ביתו ברגל והקטין מתלונן על כאבים ברגליו וקושי בטיפוס. כמו כן, הקטין מתאר הפרעות תכופות בשנתו בלילה, כי אביו שורק במשרוקית כדי להפריע את מנוחת השכנים בלילה".

           בהמשך, נאמר בחוות הדעת הפסיכיאטרית, כי ביום 28.02.2018, התקשר הקטין אל המומחה, וסיפר לו כי הוא סובל מאלימות פיסית מצד אביו, העותר, כלפיו. עוד נמסר, כי הקטין סיפר למומחה כי באותו היום סטר לו העותר והיכה אותו, ובעקבות כך הוא ברח מביתו של העותר ומיהר להתקשר אל אימו, ולאחר מכן אל המומחה כדי שזה יסייע לו. בחוות הדעת הפסיכיאטרית נאמר עוד, כי הקטין הבהיר למומחה, כי "כל רצונו הוא לעבור לגור עם המשיבה ולחזור לביה"ס 'שלו' ממנו יצא, בהקדם האפשרי". עוד הובהר בחוות הדעת הפסיכיאטרית, כי המשיבה "איננה מסוכנת ואיננה סובלת מתסמינים פסיכוטיים".

3. לנוכח האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית, קבע בית הדין הרבני האזורי (כב' הרב יצחק זר – אב"ד; הרב גדעון שריון; ו-הרב דוד בירדוגו(, בהחלטתו מיום 05.03.2018, כי המומחה "יגיש המלצה ברורה בגין משמורת קבועה של הבן בתוך 14 יום מהיום. יש לקבוע מועד דחוף לדיון". ביום 19.03.2018, הוגשה לבית הדין הרבני האזורי חוות דעת משלימה מטעם המומחה. בחוות הדעת המליץ המומחה, כי משמורתו הקבועה של הקטין תהיה בחזקת אימו, המשיבה, אשר נמצאה כשירה ובעלת מסוגלות הורית לגדל את בנה. עוד הומלץ בחוות הדעת המשלימה, כי "הסדרי הראייה עם האב יהיו במסגרת מרכז קשר בהשגחת עו"סית מהרווחה וזאת משום שהקטין נמצא במצב פוסט-טראומטי לאחר שהותו אצל האב, ומפגש עימו ביחידות עלול להציפו בחרדות קיומיות חדשות". בהמשך, הובהר בחוות הדעת המשלימה כי קיים חשש שהעותר "עלול לפגוע בקטין , לחטוף אותו אליו וכד'". עוד נאמר בחוות הדעת המשלימה, כי "לאחר פרק זמן של הסדרי ראייה במרכז קשר, ייבחן הנושא מחדש, בהמלצת העו"סית המטפלת במשפחה ותישקל האפשרות של מפגשים פרטניים של הקטין עם אביו, ללא השגחה מחד וללא לינה מאידך. פרק הזמן עליו מדובר, הינו לפחות כחצי שנה".

4. ביום 20.03.2018, התקיים דיון בבית הדין הרבני האזורי בעניין משמורתו של הקטין. במהלך הדיון, נשאל העותר האם ראה את חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעם המומחה, והעותר השיב כי הוא ראה אותה "אך טרם הספיק לעיין בה". לפיכך, הזמין בית הדין הרבני האזורי את העותר לעיין בחוות הדעת הפסיכיאטרית, וזאת כדי שיוכל להביע את עמדתו כלפיה. במהלך הדיון, ביקש בית הדין הרבני האזורי מהעותר ליתן את תגובתו העניינית לחוות הדעת הפסיכיאטרית, ואולם הוא נענה שוב ושוב בסירוב מצד העותר.

5. למחרת, ביום 21.03.2018, הגיש העותר למשיב, בית הדין הרבני הגדול בירושלים, "בקשה דחופה לדיון דחוף...על מנת להחזיר הילד מיד לאביו" (תיק 835147/16). בו ביום, דחה המשיב את בקשת העותר, בקובעו כי "בהתאם לתקנה פט"ו לא ניתן להגיש ערעור ללא החלטה/פסק דין מנומק של בית הדין האזורי" (כב' הרב מימון נהרי).