פלוני ואח' נ' מדינת ישראל

השופטת י' וילנר:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 29.3.2018 (כב' השופט ח' סבאג) בת"פ 29779-05-17, בגדרו נגזרו על כל אחד מהמערערים 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי, פיצויים למתלונן בסך 25,000 ש"ח וקנס בסך של 5,000 ש"ח או שלושים ימי מאסר תמורתו.

רקע ועיקרי כתב האישום

2. ביום 13.2.2018 הוגש כתב אישום מתוקן נגד המערערים במסגרת הסדר טיעון בינם לבין המשיבה. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי המתלונן וקרוב משפחתו, אדם בשם אלמוני (להלן: אלמוני), ניהלו במשותף בית עסק במשך תקופה ארוכה (להלן: בית העסק). בשנת 2013 נחתם לבקשתו של אלמוני הסכם לפירוק השותפות (להלן: ההסכם). לפי האמור בכתב האישום המתוקן, המתלונן עמד בתנאי ההסכם, ואולם במהלך שנת 2016, הובא לידיעת המערערים כי אלמוני אינו שבע רצון מההסכם. בהמשך לכך, בשני מועדים שונים במהלך חודש דצמבר 2016, הגיע המערער 2 סמוך לבית העסק, טען בפני המתלונן כי אלמוני סיפר לו שבמהלך עבודתם כשותפים המתלונן גנב מאלמוני כספים, ואף טען כי המערער 1, שאף הוא קרוב משפחה של המתלונן ושל אלמוני, ביקש כי המתלונן ייבדק במכונת אמת בעניין הטענות כלפיו. בשלב זה הסביר המתלונן למערער 2 כי ההסכם שבינו לבין אלמוני נערך על-ידי עורך דין, וכי במידה שיש לאלמוני טענות כלפיו, יכול הוא לפנות לבית המשפט. בהמשך שאל המערער 2 את המתלונן האם להזמין עבורו מכונת אמת או ש"זה ילך לכיוונים אחרים".

           ימים ספורים לאחר מכן, במועדים שונים, פגשו המערערים את המתלונן במשרד הסמוך לבית העסק. במסגרת פגישות אלה הבהיר המערער 1 למתלונן כי יש "לסיים את העניין", הציע לו להיבדק במכונת אמת, וציין כי במידה שמכונת האמת תגלה כי המתלונן משקר, יהיה עליו לשלם מיליון ש"ח שיתחלקו באופן שווה בין המערערים לבין אלמוני. המערער 1 אף אמר כי המתלונן "יודע כיצד [המערער 1] פועל". לאחר מכן, הציעו המערערים כי המתלונן יכניסם כשותפים לעסק, אך המתלונן הבהיר שבמצב זה יעדיף למכור את העסק. בתגובה לכך, קבעו המערערים כי הם ימכרו עבורו את בית העסק, כי הסכום שיתקבל תמורתו יתחלק באופן שווה בין המתלונן לבין אלמוני, וכי כל אחד מהם יעביר למערערים מחצית מהסכום שיקבל.

3. זמן קצר לאחר התרחשות האירועים האמורים, הגיע המערער 2 לבית העסק ואמר למתלונן כי המערער 1 עצבני משום שהמתלונן אינו יוצר עמם קשר ואינו עונה לטלפונים, והבהיר כי הדבר "הולך למקומות ש[המתלונן] לא יאהב". המתלונן שאל בתגובה האם המערערים מתכוונים להרגו, והמערער 2 השיב כי הם פועלים "בדרכים אחרות", תוך שהוא רומז לשימוש באמצעים פוגעניים ממשיים. בסמוך לאחר שיחה זו, דרשו המערערים מהמתלונן כי יאשר לרואה החשבון שלו למסור להם דוחות כספיים של בית העסק, והמתלונן עשה כן מתוך חשש מפגיעת המערערים. לאחר אירוע זה, חדל המתלונן להישמע לדרישות המערערים ולענות לשיחות טלפון ממספרים לא מזוהים, וכעבור חודשיים, בגבור חששו מפני פגיעה בו ובמשפחתו, הגיש תלונה למשטרה בגין מעשי הסחיטה המתוארים.

4. המערערים הודו במסגרת הסדר הטיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשעו על-פי הודאתם בעבירה של סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 רישא וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי הצדדים יטענו באופן חופשי בנוגע לעונש.

גזר הדין

5. בגזר הדין סקר בית המשפט המחוזי את עדות המתלונן, אשר תיאר איך חייו נהפכו בן לילה. המתלונן ציין כי מעשיהם של המערערים גרמו לו להפסיק להגיע לבית העסק וכי בעקבות כך הוא נקלע לקשיים כלכליים. המתלונן הוסיף כי עקב מעשיהם של המערערים הוא ובני משפחתו עברו משבר וכי חלקם נזקקים לטיפול פסיכולוגי עד היום.