פלוני ואח' נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1. ערעורים על גזר הדין של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (השופטת י' שיטרית) בת"פ 59290-09-14 מיום 22.1.2017, בגדרו נגזרו על המערערים עונשי מאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי. בנוסף, חויבו המערערים בתשלום פיצויים למתלוננים.

רקע ועיקרי כתב האישום המתוקן

2. המערערים הורשעו על-פי הודאתם, שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעובדותיו של כתב אישום מתוקן. המערער בע"פ 2150/17 הורשע בתקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, תקיפה ממניע גזעני, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור ממניע גזעני; המערער בע"פ 2173/17 הורשע בתקיפה ממניע גזעני; והמערער בע"פ 2178/17 הורשע בתקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות.

3. המתלונן והמתלוננת שהו בפארק בנצרת עילית בשעה שהמערערים הגיעו למקום, יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה, והחלו לקרוא לעברם קריאות גזעניות הנוגעות למוצאם הערבי. המערערים פנו אל המתלונן בטענת שווא כי גנב להם מכשיר טלפון סלולרי, ובהמשך חטפו המערער בע"פ 2150/17 והמערער בע"פ 2178/17 את המכשיר הסלולרי של המתלונן תוך שהם חונקים אותו. המתלונן נפל ארצה, והשניים החלו להכות אותו בבעיטות ובמקלות בכל חלקי גופו, כשהם מקללים אותו קללות גזעניות. המתלוננת התחננה שיפסיקו, ובשלב מסוים הצליח המתלונן לברוח מהמקום. לאחר מכן, אחז המערער בע"פ 2173/17 בירכיה של המתלוננת תוך שהוא והמערער בע"פ 2178/17 מקללים אותה קללות מיניות וגזעניות. המתלוננת ברחה מהמקום, חברהּ אל המתלונן והשניים הזעיקו את המשטרה. ניידת משטרה הגיעה למקום, המערערים בע"פ 2150/17 ובע"פ 2178/17 הועלו אליה. במהלך שהותו בניידת קילל המערער בע"פ 2178/17 את השוטר אחמד רחייל (להלן: רחייל) קללות גזעניות, והשתולל, עד שרחייל נאלץ להשתמש בגז פלפל כדי להרגיעו. כתוצאה ממעשי המערערים נגרם למתלונן חתך מדמם מעל לגבת עינו הימנית.

עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי

4. בית המשפט המחוזי עמד על מערכת השיקולים הייחודית המופעלת בדיון על הרשעת קטינים, ואשר כוללת איזון בין האינטרס הציבורי בענישה על ביצוע עבירות לבין האינטרס של שיקום קטינים. בית המשפט ציין כי המערערים פגעו במעשיהם בערכים של שלמות הגוף, כבוד האדם וההגנה על שלום הציבור; וכי מסכת האירועים בכללותה, המדגישה את הרקע הגזעני לאירועים, מעמידה את מעשיהם של המערערים באור חמור ביותר. עוד ציין בית המשפט את הנזקים הפיזיים והנפשיים שנגרמו למתלונן, את העובדה שמכשיר הטלפון שנלקח ממנו במהלך האירוע לא הושב לו, ואת פוטנציאל הנזק הגבוה של עבירות האלימות הללו. מאידך גיסא עמד בית המשפט על גילם הצעיר של המערערים, על העדרם של דפוסים עברייניים בהתנהגותם ועל ההליך הטיפולי המשמעותי שנטלו בו חלק. בית המשפט גם בחן את תסקירי שירות המבחן לגבי המערערים, בהם הומלץ להימנע מהרשעתם ולהטיל עליהם עונשי של"צ. בסיכום הדברים, ולנוכח חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, קבע בית המשפט כי יש להרשיע את המערערים.

5. במסגרת הדיון בענישת המערערים קבע בית המשפט המחוזי כי אין להחיל על המערערים את הוראות תיקון 113, על עקרון ההלימה העומד ביסודו, באופן דווקני. זאת, לאור גילם הצעיר ועובדת היותם קטינים בעת ביצוע העבירות; שאלו הם נתונים המאפשרים, בהתאם לדין, לבחון את הענישה בפרספקטיבה שיקומית. בתוך כך, ציין בית המשפט את גילם של המערערים, את הודאותיהם ונטילת האחריות על מעשיהם, עברם הנקי, ההליכים השיקומיים בהם הם מצויים, וההמלצות החיוביות של שירות המבחן. בעקבות האמור, גזר בית המשפט על המערער בע"פ 2150/17 4 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי וכן תשלום פיצוי בסך 4,000 ₪ למתלונן; על המערער בע"פ 2178/17 גזר בית המשפט 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי וכן תשלום פיצוי בסך 4,000 ₪ למתלונן ו-2,000 ₪ למתלוננת; על המערער בע"פ 2173/17 גזר בית המשפט 2 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי וכן תשלום פיצוי בסך 2,000 ₪ למתלוננת.

           מכאן הערעורים שלפנינו.

עיקרי טענות הצדדים בערעור

6.  שלושת המערערים מפנים טענותיהם כלפי הרשעתם וכלפי העונש שהוטל עליהם. בתוך כך, טוען המערער בע"פ 2178/17 כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק להיותו קטין בעת ביצוע העבירות, להליך השיקומי המשמעותי שעבר ולשיתוף הפעולה שלו עם שירות המבחן. עוד טוען מערער זה, כי ביצע את העבירות בעת שחווה קשיים משמעותיים בחייו, ואולם הוא עושה מאמצים להחזיר את חייו למסלול נורמטיבי, מאמצים אשר הרשעתו פוגעת בהם. לבסוף, טוען מערער זה כי הרכיב הגזעני בעבירות בהן הורשע אינו משמעותי, וכי לא היה ראוי להחמיר בגינו בעונשו.