פלוני ואח' נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין מחוז חיפה

1. נגד המבקש 1 (להלן: המבקש) מתנהל הליך משמעתי בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה. ברקע ההליך המשמעתי, תביעה להשבת כספים שהגיש אביו של המבקש נגד המבקש ונגד אחיו, המשיב 2 (להלן בהתאמה: האב ו- האח), בטענה כי אלה האחרונים נטלו כספים מחשבון הבנק של האב בשוויץ. תביעת האב התקבלה, ובמסגרת פסק הדין נקבעו ממצאים לחובת המבקש. ערעור ובקשת רשות ערעור שהגישו המבקש והאח נדחו. לאחר שהפך פסק הדין לחלוט, פנה האב בתלונה ללשכת עורכי הדין, והמשיבה 1, ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין מחוז חיפה (להלן: הוועדה), הגישה קובלנה נגד המבקש.

2. במסגרת ההליך המשמעתי ביקשה הוועדה להציג את פסקי הדין וכן ראיות שונות ששימשו בתביעת ההשבה, כראיות מטעמה. בדיון שהתקיים לפני בית הדין המשמעתי נקבע כי הדיון לפניו יתנהל בדלתיים סגורות, וכי הראיות הקשורות בהליכים השיפוטיים יוגשו רק לאחר שיינתן אישור של בית המשפט להשתמש בהן.

3. הוועדה הגישה אפוא לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בקשה למתן אישור להשתמש במסמכי בית המשפט במסגרת הליך משמעתי המתנהל כנגד המבקש. המבקש התנגד לבקשה, וטען כי ההליכים לפני בית המשפט לענייני משפחה אסורים בפרסום ולפיכך אין לאפשר לוועדה להשתמש בהם.

4. בית המשפט לענייני משפחה (השופט ב"צ ברגר) נעתר לבקשת הוועדה. נקבע כי אמנם ענייני משפחה נדונים ככלל בדלתיים סגורות ולפיכך אסורים בפרסום, אך אין בכך כדי למנוע מבית הדין המשמעתי לעיין במסמכים השונים משום שגם הדיונים בבית הדין המשמעתי יכולים להתנהל בדלתיים סגורות, וממילא כך הורה בית הדין המשמעתי המחוזי בעניינו של המבקש.

5. ערעור שהגיש המבקש לפי סעיף 70ד(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, נדחה. בית המשפט המחוזי (מפי השופטת א' אלון, בהסכמת השופטים ס' ג'יוסי ו- ח' שרעבי) קבע כי חשיפת המסמכים השונים נדרשת לצורך קיומו של הליך משמעתי תקין, הוגן ויעיל. טענותיו השונות של המבקש, בהן הטענה כי אין אינטרס ציבורי בקיום ההליך המשמעתי וכן הטענה כי הוועדה פעלה בשיהוי ניכר, נדחו בעיקר משום שמקומן של הטענות להתברר הוא בגדרי ההליך המשמעתי. גם הטענה לעשיית דין עצמית מצד הוועדה בכך שלא פנתה מראש לקבל את אישורו של בית המשפט נדחתה. בית המשפט העיר כי אמנם נכון היה כי הוועדה תקדים פנייה לבית המשפט עוד בטרם הוגשה הקובלנה (במסגרתה נעשה שימוש במסמכים), אך כי אין הדבר יכול להוביל לדחיית הבקשה ולאיסור שימוש במסמכים בגדרי ההליך המשמעתי, שכן תוצאה כזו תהיה בלתי סבירה.

6. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור אשר עיקר הטענות בה מופנה כנגד דחיית הטענה בנוגע לעשיית דין עצמית. כך נטען כי בית המשפט המחוזי טעה בדחותו את הערעור חרף קביעתו כי הוועדה טעתה משלא פנתה מראש לקבל את אישורו של בית המשפט לשימוש במסמכים השונים, וכי לא היה מקום לתת "הכשר בדיעבד" לאופן התנהלות זה. נטען כי ענין זה כשלעצמו הוא בעל חשיבות עקרונית באשר מדובר בשאלה של כיבוד חוק על ידי רשות מינהלית, ולפיכך יש הצדקה לרשות ערעור. בנוסף נטען כי בית המשפט טעה בדחותו את טענות השיהוי והעדר האינטרס הציבורי בהעמדה לדין משמעתי.

דיון והכרעה

7. לאחר עיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.