פלוטקין נ' BEECHAM KLINE SMITH ואח'

החלטה

1.בפניי כתב תביעה אשר הוגש על ידי דר' בוריס פלוטקין (להלן: "התובע") כנגד

Kline, Beecham Biologicals, Belgiuim Smith וכנגד שירותי בריאות כללית (להלן: "הנתבעים"), וכן הודעת צד שלישי שהוגשה על ידי שירותי בריאות כללית כנגד מדינת ישראל – משרד הבריאות (להלן: "הצד השלישי") .

2.מכתב התביעה עולה, כי התובע הינו רופא עיניים שנשלח לעבוד במרפאה תעסוקתית ברחובות, ובהתאם לנוהלי שירותי בריאות כללית קיבל ביום 9.2.98 חיסון כנגד צהבת B מסוג B Engerix.

לטענת התובע, הוא קיבל את החיסון לאחר שהופעל עליו לחץ כבד על ידי שירותי בריאות כללית, לרבות השמעת איומים ישירים ועקיפים המתייחסים להמשך העסקתו. עוד טוען התובע, כי טרם קבלת החיסון, הוא לא הוזהר מפני תופעות לוואי אפשרויות, שקיומן היה ידוע לשרותי בריאות כללית באותה עת, וזאת בשל מחלתו של רופא נוסף כתוצאה מתופעות הלוואי של החיסון.

כתוצאה מקבלת החיסון חלה התובע בדלקת עור מסוג Pemphigus Vulgaris דבר שגרם לו לנזקים קשים – הם הנזקים הנתבעים במסגרת התובענה אשר בפניי.

3.זה המקום לציין, כי תובענה זו הוגשה ביום 6.2.05 וטופלה על ידי מספר שופטים עד שהועברה לניהולי.

בתאריך 19.1.109, בעת שהתובענה נוהלה על ידי כב' השופטת ר. רונן, הגיש התובע "הודעה לכבוד בית המשפט". למקרא "ההודעה" מתברר, כי מדובר בשתי בקשות, וכלל לא ברור מדוע הוכתרו הבקשות כ"הודעה".

הבקשה הראשונה באה לידי ביטוי בסעיף 13 ל"הודעה", בגדרה התבקש בית המשפט להכריע "בסוגיית נטל הבאת הראיות", ובהמשך התבקש בית המשפט (סע' 22 להודעה) למחוק סעיפים מתצהירה של "גב' מלכה" המפנים למסמך ש"לא צורף לתצהיר גילוי מסמכים..." . (להלן: "המסמך").

4.נתבעת 2 הגיבה ל"הודעה", בהתייחסה למסמך אשר לגביו הלין התובע, והיא הבהירה כי מדובר במסמך הלקוח מתיקו האישי של התובע בבית החולים. נתבעת 2 הבהירה, כי תצהיר גילוי המסמכים מצידה כלל את תיקו האישי של התובע בבית חולים "קפלן", ומשכך טענותיו של התובע לגבי אי גילויו של המסמך הן טענות בעלמא שאינן עולות בקנה אחד עם המציאות. ודוק: המסמך השנוי במחלוקת הינו דף מידע שנמסר לכאורה לתובע, הכולל מידע בקשר עם מתן החיסון האמור, ונושא לכאורה את חתימתו של התובע, כפי שנטען, הובהר ופורט בכתב ההגנה שהוגש מטעם נתבעת 2.

משכך, לכאורה, ברור כי אין כל שחר לטענת התובע באשר לאי גילויו של המסמך, ויש לדחות טענה זו מכל וכל.

5.למען הסדר הטוב אבהיר, כי טענותיו של התובע בדבר אי קבלת הסבר טרם מתן החיסון מהוות טיעון עובדתי, כמו גם הטענה בדבר אי גילוי דף ההסבר האמור, ומשכך היה על התובע לאמת את "הודעתו" בתצהיר, בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").התובע לא עשה כן, ויש לתמוה על התנהגותו.

כמו כן, התובע מעלה את הסתייגויותיו נוכח צירוף המסמך, במישור הפרוצדוראלי בלבד, ואינו נדרש כלל לעובדת עצם קיומו של המסמך ו/או נכונות הכתוב בו, לרבות לשאלת חתימתו המתנוססת עליו לכאורה. התנהלות זו אומרת דרשני.

מכל מקום, משהוברר, כי קיומו של המסמך האמור לא הוסתר מעולם, וכי הוא גולה במסגרת תצהיר גילוי המסמכים, הרי שהטענות הכוללות "בהודעה" הינן חסרות בסיס ויש לדחותן.

6.בתאריך 13.1.10, לאחר שהתיק הועבר לניהולי, נתתי החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים, וקביעת התיק לשמיעת ראיות. יובהר הבהר היטב, כי במועד מתן החלטתי האמורה, לא ידעתי על קיומם של תצהירים בתיק, מן הסתם בשל העובדה שתצהירים אלו לא נסרקו לתיק האלקטרוני, עם העלאת מערכת נט המשפט, והתיק עצמו לא היה בפניי.

ודוק: אין ספק שאילו הייתי מודעת לקיומם של תצהירים בתיק, לא הייתי מורה כמובן על הגשת תצהירי עדות ותיקי מוצגים נוספים.

והנה, בתאריך 1.2.10 – כשבועיים לאחר מתן החלטתי בדבר הגשת תצהירים – הגישה הנתבעת 2 "בקשה לעיון חוזר" בגידרה עתרה לביטול ההחלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית, וזאת בשל העובדה שכל הצדדים כבר הגישו את תצהיריהם וראיותיהם.

בקשה זו הועברה לתגובת ב"כ התובע אשר ביקש לדחותה, תוך ציון העובדה ש"נתבעת 2 החמיקה (כך במקור – ד.ג.) לתצהירי עדותה...." את המסמך האמור, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שמסמך זה גולה מלכתחילה, ותוכנו בא לידי ביטוי כבר בכתב ההגנה. התובע ביקש לדחות את הבקשה לעיון חוזר, וטען, כי קיימת הצדקה מלאה להגשת תצהירים חדשים בשל שינוי נסיבות. אלא מאי? פעם נוספת נמנע התובע מהמצאת תצהיר לאימות טענותיו בדבר שינוי נסיבות, וממילא הוא התעלם לחלוטין מהעובדה שהוא לא ביקש מעולם להגיש תצהיר עדות ראשית חדש ו/או נוסף מחמת שינוי נסיבות, והכל תוך היצמדותו להחלטתי שלי – שמקורה בטעות.

7.העולה מהאמור הינו, כי אם יוותר תצהיר העדות הראשית הנוסף והחדש שהוגש ביום 4.3.10, אמצא עצמי מתירה שינוי סדר הבאת הראיות, מבלי שהדבר התבקש, וממילא ללא כל הצדקה לעשות כן, וזאת לא יתכן.

אחזור ואבהיר, כי ההחלטה מיום 13.1.10 מקורה בטעות, וצר לי על כי טענה זו נוצלה לרעה בידי התובע. ודוק: הנתבעת 2 לא השתהתה וביקשה מיד שינוי ההחלטה, עוד טרם הגשת תצהיר העדות הראשית המתוקן מטעם התובע. דבר זה מלמד על תום ליבה של הנתבעת 2, ומוסיף לצדקת טענותיה.