פלוטקה נ' פלוטקה

פסק דין

אקדמות מילין:

במסגרת סיכומי תגובה של ב"כ התובע הוא טען ל: "... לעמימות, חוסר הבהירות, חוסר החדות ולטשטוש העובדות..." בעניין סיכומי ב"כ הנתבע. הינני סבור כי אכן קיימת עמימות רבה, אך הדבר הינו נכון לגבי גירסאות שני הצדדים, זאת אף שהם הגישוי סיכומים מפורטים ואף תגובה לסיכומים וגם תגובה על תגובה.

המדובר בשני אחים, לתובע קוראים דוד (להלן: "דוד" או "התובע") ושמו של הנתבע בישראל הוא יעקב (להלן: "יעקב" או "הנתבע"), אשר כנראה חתול שחור או אחר עבר ביניהם בשנת 2008, כך הם הגיעו לכלל ריב ומדון כספיים, זאת אף כי יחסיהם עובר לאותו ריב ומדון היו טובים, האחד עזר לשני, אף היו שותפים בעסקים וכנראה גם לקזינו אשר בטאבה הם הלכו יחדיו.

אותו ריב הניב שתי תובענות, האחת בביהמ"ש השלום בקריות, שדוד הגיש נגד יעקב ובגידרה גם הוגשה תובענה שכנגד ע"י יעקב, שעניינן הסכם מכר מקרקעין, שעניינו מן הסתם יאוזכר בהמשך והשנייה היא התובענה אשר בתיק זה.

התובענה:

תובענה כספית ע"ס 100,000 ₪, שדוד הגיש נגד יעקב.

נטען בכתב התביעה כי:

"התובע אחיו של הנתבע, אשר החזיר עבור ובמקום הנתבע הלוואה שנטל הנתבע מדורון שביט ולא החזיר לו".

בסעיף זה לא פירט התובע את פרטי ההלוואה החיוניים, לרבות מועדה ותנאי החזרתה (ומכאן מתחילה העמימות), אך בסעיפים שלאחר מכן ציין התובע כי:

יעקב לווה כספים ממר דורון שביט, להלן שביט, החזירם בצ'קים כאשר צ'ק ע"ס 85,000 ₪ לא כובד ע"י הבנק כך ששביט פתח בגינו תיק הוצל"פ נגד יעקב.

לבקשת יעקב, הסדיר דוד את החוב ושילם, במקום יעקב, לשביט, סך של 100,000 ₪ וזאת באופן כדלקמן:

20,000 ₪ במזומן ביום 30/4/07 וכן בארבעה צ'קים דחויים, חודשיים שווים ורצופים, כ"א ע"ס 20,000 ₪, אשר ז.פ. החל מיום 27/5/07 וכן בכל 27 לחודש שלאחריו.

כן נטען בכתב התביעה כי יעקב התחייב להחזיר לתובע את הסכום ששולם עבורו (להלן: "ההלוואה") "ולכשמצבו ישתפר במהלך השנה הקרובה" אך יעקב מיאן להחזיר לדוד את סכום ההלוואה אף כי חלפה יותר משנה ואף כי מצבו הכלכלי של יעקב אכן השתפר.

התובענה עצמה הוגשה לביהמ"ש ביום 6/12/09.

ההגנה:

הנתבע הכחיש את פרטי החיוב המיוחסים לו בכתב התביעה וטען, במסגרת הבקשה לקבלת רשות להתגונן ובתצהיר התומך בה כדלקמן:

ביום 5/3/07 נחתם בין הצדדים הסכם מכר מקרקעין (להלן: "הסכם המכר"), עפי"ו מכר יעקב לדוד שני בתי מלאכה (להלן: "הנכסים"), אשר בקרית אתא וזאת במחיר מוסכם של 90,000 $, כאשר 75,000 $ ישולמו עד יום 30/3/07 והיתרה בסך של 15,000 $, בתוספת מע"מ בגין העיסקה, עם מסירת החזקה בשני בתי המלאכה לידי דוד.

יעקב המשיך וטען כי: "המבקש (יעקב – ז. סאלח) יטען כי ביקש מהמשיב (דוד – ז. סאלח) כי חלק מהתמורה בגין העיסקה כאמור בסך של 100,000 ₪ ישולם על ידי המשיב ישירות למר דורון שביט וזאת מהסיבה כי המבקש חייב לו כספים והמשיב שילם את הסכום הנ"ל למר דורון שביט בתאריך 30/4/07, כפי שצויין בקבלות שהוצגו על ידי המשיב".

מכאן טען יעקב כי הסכום של 100,000 ₪ אינו מהווה הלוואה, כנטען על ידי דוד, כי אם תשלום ע"ח מחיר הנכסים שדוד היה חייב לשלם לו וכי במקום שישולמו אליו הם שולמו ישירות לאותו שביט.