פלוגה איתמר נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופט מ' כדורי), אשר הרשיע את המערער בנהיגה בשכרות והטיל עליו קנס בסך 2,000 ₪, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודש ופסילה על תנאי.

ב"כ המערער טען, כי בהתאם לבדיקת המאפיינים, ובניגוד לבדיקת הינשוף, לא היה המערער שיכור בעת שנעצר על ידי השוטרים.

בנוסף, העלה טענות בדבר פגיעה בזכויותיו של המערער, לאחר שחקירתו הנגדית של אחד העדים הופסקה, בכך שבית המשפט תיקן את כתב האישום על ידי הוספת עד נוסף על דעת עצמו ובכך שלא אפשר למערער להגיש חוות דעת מומחה לביסוס הגנתו.

בנוסף, העלה ב"כ המערער טענות כנגד "מכשיר הינשוף – אמינותו ומהימנותו" וטען, כי לא הוצגה ראיה כשרה המוכיחה את ריכוז האלכוהול בגוף המערער.

כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, כאשר בגופו נמדד אלכוהול בריכוז של 495 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף.

בהתאם למזכר שערך סטיב בלחסן (ת/1), בהיותו ברח' מאיר שחם לצורך איתור נהגים שכורים ואכיפת חוקי תחבורה, הבחין ברכב, אשר נסע מכיוון רח' רבי עקיבא לכיוון רח' מאיר שחם ולפתע הבחין בנהג הרכב שמנסה לברוח מהמקום. העד רדף אחרי הנ"ל ועיכב אותו לצורך בדיקת שכרות.

מר בלחסן העיד, כי בהתאם לדו"ח הפעולה שערך (ת/2), הוא התרשם שהמערער נראה תחת השפעה בינונית של אלכוהול וזאת על סמך "התנהגות הנהג באותו רגע, ריח חריף של אלכוהול מפיו" (עמ' 2 שורה 16) וזאת למרות שהמערער לא נכשל במבחן הביצוע.

אשר לטענותיו של ב"כ המערער בעניין פגמים בניהול ההליך בבית המשפט קמא – עיינתי בפרוטוקול הדיון, ולא מצאתי, כי נפלו פגמים אשר השפיעו על יכולתו של המערער להתגונן.

אשר להוספת השוטר זאכי כבישי כעד תביעה נוסף, עיינתי בעמ' 3 לפרו' הדיון ומתברר, כי התובע עצמו ביקש להזמין את העד לעדות. העד נכח באותה עת באולם והתובע ציין, כי שמו של העד מופיע בהזמנה לדין שהוגשה לבית המשפט וכי עדותו נמצאת בחומר החקירה ועמדה לעיון ההגנה.

לפיכך, לא היה פגם בצירוף העד כעד הגנה ובית המשפט אף אפשר לב"כ המערער לדחות את חקירתו הנגדית של המערער למועד אחר "על מנת לאפשר להתכונן לחקירה".

מכל מקום, ב"כ המערער חקר את העד באותו יום, חקירה ארוכה למדי ונראה, כי לא היה כל צורך בדחיית החקירה.

ביום 17.10.2010 הגישה התביעה תעודת עובד ציבור בדבר תקינות מכשיר הינשוף ופעולות נוספות שביצע רס"מ ערן דקל, לרבות כיול המכשיר. בו במקום נמסר העתק להגנה.

ב"כ המערער, עו"ד לירז דרזי, הסכימה להגשת תעודת עובד הציבור, אך ביקשה לחקור את עורך התעודה. כמו כן, ציינה "אנו שוקלים להגיש חוות דעת מומחים".

בהחלטה מאותו יום, קבע בית המשפט מועד לחקירתו הנגדית של עורך התע"צ ליום 23.1.2011 שעה 09:00 וקצב פרק זמן של שעה להמשך הדיון. בנוסף, ציין, בית המשפט, כי אם בכוונת ההגנה להגיש חוות דעת מומחה, עליה לעשות כן עד ליום 22.12.2010.

יצוין, כי חוות דעת מטעם ההגנה לא הוגשה.

ביום 23.1.2011, המתין בית המשפט לב"כ המערער, אשר הגיע בשעה 09:36 והודיע, כי "הנאשם נתקע בפקקים, הוא צריך להגיע כל דקה, ניתן להתחיל בדיון".

ב"כ המערער חקר את רס"מ ערן דקל ובשעה 10:00 הודיע בית המשפט לב"כ המערער, כי פרק הזמן שהוקצב חלף ובכל זאת, אפשר בית המשפט לב"כ המערער פרק זמן נוסף של 10 דקות לסיום החקירה הנגדית.

תחת זאת, לא ניצל ב"כ המערער את האפשרות שניתנה לו על ידי בית המשפט ובמקום זאת, העלה טענות פרוצדוראליות שונות, אשר בהן חזר על טענות שהעלה קודם לכן ואשר ניתנו בהן החלטות על ידי בית המשפט.

בית המשפט העליון אישר לא אחת את האפשרות הנתונה לשופט להחליט על הגבלת החקירה, על ידי הגדרתה בזמן (ראה ע"פ 4055/91 אמנון זלמנוביץ נ' מדינת ישראל, מיום 25.3.92 (פורסם במאגרים וכן ע"פ 5329/98 אחמד דגאני נ' מדינת ישראל, פסקי דין נז'(2), 273).