פלד נ' דרמון ואח'

פסק דין

1. התובעת, גב' יעל פלד, השכירה לנתבע 1, מר יעקב דרמון (להלן: השוכר) דירה בת חמישה חדרים ברח' פייר קניג 8, נתניה, בשכר דירה חודשי בסך 4,800 ₪.

חוזה השכירות נערך ביום 30.4.09. תקופת השכירות הראשונה היתה: 1.6.09 עד 31.5.10, ומומשה תקופת אופציה לשנה נוספת, עד סוף מאי 2011.

התובעת טוענת כי השוכר לא שילם את שכר הדירה עבור שני חודשי השכירות האחרונים; כי הותיר חובות של ארנונה, חשמל, גז, ועד הבית; וכן כי נגרמו נזקים רבים לדירה.

בגין כל אלה תבעה התובעת מהשוכר סך 65,750 ₪.

הנתבע 2, מר אנדרי פיטוסי (להלן: הערב), ערב להתחייבויותיו של השוכר על פי חוזה השכירות.

2.ביום 26.10.11 ניתן כנגד השוכר פסק דין בהעדר כתב הגנה.

התביעה נותרה כנגד הערב והועברה להליך מהו"ת, כפי שהתחייב אז, בהתאם לסכום התביעה, על פי תקנות סדר הדין האזרחי. הערב ביטל שתי פגישות מהו"ת שנקבעו, ובגין כך ביקש ב"כ התובעת לחייבו בהוצאות.

בישיבה מקדמית ראשונה בתיק, ביום 15.7.12, ביקש ב"כ הערב להמציא תצהיר וראיות משלימות, והדבר הותנה בתשלום הוצאות לתובעת.

3.לאחר מכן הוגשה מטעם השוכר בקשה לבטל את פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר כתב הגנה, מהטעם שמסירת כתב התביעה בוצעה לידי בת זוגו-בנפרד של השוכר, בעת שהיה בתוקף צו הרחקה שאסר על קשר ביניהם, ועל כן אין להכיר במסירה זו.

בעניין זה התקיים, ביום 24.9.12, דיון הוכחות. לאחר תום חקירתו הנגדית של השוכר, קיבלו ב"כ הצדדים את המלצתי להסכים לביטול פסק הדין, שניתן כנגדו בהעדר כתב הגנה, לסגור את תיק ההוצל"פ שנפתח לביצועו ולאפשר לשוכר להתגונן כנגד התביעה לגופה.

לאחר שהוגשו כתב ההגנה ותצהיר עדות ראשית של השוכר; ובעקבותיהם - תצהיר משלים מקיף של התובעת; התקיימה ישיבה מקדמית נוספת, ביום 13.3.13, במעמד כל הצדדים וב"כ, ובה נקבע מועד לדיון ההוכחות: 15.10.13.

ביום 8.10.13 נעתרתי לבקשת ב"כ השוכר לשחררו מן הייצוג מהטעם שהשוכר ניתק כל מגע עמו, אין לו כתובת ידועה בארץ, וחרף ניסיונותיו הוא לא הצליח ליצור קשר עם השוכר.

4.השוכר עצמו לא התייצב לדיון ההוכחות, למרות שמועדו נקבע בנוכחותו.

אף הערב לא התייצב, אך התייצב בא-כוחו, אשר ערך חקירה נגדית למומחה מטעם התובעת ולתובעת עצמה.

המומחה מטעם התובעת, שמאי הרכוש, מר משה שמעוני, בדק את הדירה ביום 31.5.11 (מועד תום השכירות). הוא אישר בעדותו כי במועד בדיקתו הדירה היתה פנוייה. בחוות דעתו צויין כי נותרו בדירה חפצים ורכוש שיש לפנות, לרבות שקיות מלאות אשפה וחפצים שבורים. עוד צויין בחלק הכללי של חוות הדעת כי על חלק מהדלתות והחלונות רוססו בצבע כתובות גרפיטי, וכי הדירה נמצאה במצב תחזוקה לקוי וברמת ניקיון נמוכה. בהמשך חוות הדעת פורטו הנזקים שנגרמו במקומות שונים בדירה, ועלויות תיקונם.

התובעת מסרה בעדותה כי עוד בשנת השכירות הראשונה היו פיגורים בתשלום שכר הדירה על ידי השוכר. היא התקשתה לתקשר עמו, כיוון שדיבר צרפתית ולא דיבר אנגלית, ועל כן היתה התקשורת שלה עמו באמצעות הערב, שהוא דובר עברית. התובעת העידה כי מסרה לערב, שהשיקים של השוכר חוזרים, ואף ביקשה שיסייע לפנותו מהדירה, אך בסופו של דבר מימש השוכר את תקופת האופציה.

עוד העידה התובעת כי לאחר תום שכירותו של השוכר, הושכרה הדירה מחדש ביום 1.7.11.

התובעת העידה שהיא טרם שילמה את חוב הארנונה (בסך כ- 10,000 ₪) ואת חוב החשמל (בסך כ- 5,400 ₪) מתקופת שכירותו של השוכר. לדבריה, חובות אלה אמנם רשומים על שמו, אך הם ""יושבים" על הדירה" (בעמ' 8 לפר'). התובעת העידה כי היא עצמה פרעה את החוב לחב' הגז ולועד הבית.

התובעת כפרה בתוקף בטענה שהועלתה בתצהירו של השוכר (אף כי תצהיר זה הוצא מהתיק, לנוכח אי התייצבותו של השוכר לדיון ההוכחות). טענתו של השוכר היתה כי בסוף נובמבר 2010 הסכימה התובעת לשחרר אותו מהתחייבויותיו על פי חוזה השכירות, לאחר שהודיע לה על פרידתו מבת זוגו ועל עזיבתו את הארץ; והסכימה כי בת זוגו תבוא בנעליו לעניין חוזה השכירות.