פלד נ' דאיי ואח'

פסק דין

תאונה זו אירעה כאשר התובע נסע אחרי הנתבעת, בשעות הערב, ברחוב מגורים צר אשר משני צידיו חונים כלי רכב.

אין מחלוקת כי הנתבעת סטתה שמאלה כדי להכנס לחנייה ואז אירעה התאונה.

הפגיעה ברכב התובע היא בפינה הימנית קדמית של הרכב וברכב הנתבעת הפגיעה היא בדלת האחורית שמאלית, ליד הגלגל.

התובע טוען כי הוא נסע אחרי הנתבעת כאשר היא נעצרה מימין לכביש בצמוד למדרכה. לטענתו, הוא נסע במהירות איטית, אחרי הנתבעת ולאחר שזו נעצרה, הואהתחיל לעקוף אותה ואז היא החלה בסטיה שמאלה וכך אירעה התאונה.

הנתבעת טוענת כי היא נסעה במהירות איטית, אותתה כי בדעתה לפנות שמאלה לחניה. התובע הגיע במהירות גבוהה, מעבר לעיקול בכביש והתנגש בה.

לעניין המחלוקת אם קיים בכביש עיקול, הוריתי לצדדים לצלם את המקום ואלה הגישו לי את התצלומים. מסקנתי היא כי שדה הראיה בכביש זה הוא פתוח וגם אם הכביש אינו ישר לחלוטין, אין בכך כדי לחסום את שדה הראיה.

על פי הפגיעות בכלי הרכב של הצדדים ברור כי הנתבעת כבר היתה בזוית ניכרת לפנייה שמאלה, בטרם התאונה אירעה. כמו כן ברור כי התובע סטה מעט שמאלה כך שהחלק הימני של ריכבו פגע ברכב הנתבעת.

מיקום כלי הרכב בעת התאונה סותר את גירסת התובע כאילו הנתבעת עצרה לצד המדרכה ורק לאחר מכן סטתה שמאלה. לו כך היו הדברים התאונה היתה עם החלק הקידמי של רכב הנתבעת ולא ליד הגלגל האחורי. מסקנה זו נתמכת בעדותו של התובע אשר טען כי הוא התחיל לעקוף את רכב הנתבעת. כלומר, התובע היה בסטיה שמאלה, ולמרות זאת רכב הנתבעת נפגע בחלקו האחורי.

מסקנתי היא, על כן, כי רכב הנתבעת לא עצר ליד המדרכה, אלא היה במרכז הכביש, בטרם התאונה.

גם אם אקבל את גירסת התובע כי הנתבעת עצרה בשולי המדרכה, לא יהיה בכך כדי להועיל לתובע. במקרה כזה, לאור הפגיעות בכלי הרכב, אין מנוס מן המסקנה כי רכב הנתבעת עבר כברת דרך ארוכה יותר, משולי הכביש ועד למרכזו, בטרם אירעה התאונה. על אחת כמה וכמה הדרך היתה ארוכה בהתחשב בגירסת התובע כי הוא סטה שמאלה, לנתיב הנגדי. על פי מסקנות אלה, היה על התובע לראות מבעוד מועד את רכב הנתבעת מתחיל בסטיה, והיה עליו להאט את נסיעתו או לעצור, כדי למנוע את התאונה.

עוד עולה מן הפגיעות בכלי הרכב כי הנזק אשר נגרם הוא תוצאה של מהירות נסיעת התובע בלבד. כיוון שרכב הנתבעת נפגע בצידו, לא היה לו כל רכיב נסיעה לכיוון זה ומכאן כי לתנועת רכב הנתבעת לא היתה כל תרומה לנזק.

ראוי לציין כי הנזק אשר ברכב התובע מעיד על כך כי התובע לא היה בנסיעה איטית, אחרי רכב הנתבעת, כפי שהעיד בפני. אם כך היה הדבר, הנזק היה קל יותר.

מכל האמור לעיל מסקנתי היא כי התובע הוא האחראי לתאונה, כדי 90 אחוזים:

הנתבעת נסעה בכביש ועצרה במרכז הנתיב בטרם החלה בפנייה שמאלה.

התובע הגיעה מאחוריה, לא בנסיעה איטית, אלא בנסיעה רגילה.

התובע ראה את הנתבעת שעצרה, כיוון ששדה הראיה פתוח ללא מגבלה.

התובע היה צריך לעצור את רכבו ולחכות לראות לאיזה כיוון נוסעת הנתבעת, זאת, גם אם אקבל את טענתו כי הנתבעת לא אותתה. עצם העובדה שרכב הנתבעת לא היה בנסיעה רגילה, אלא עצר בנתיב הנסיעה, מחייבת את התובע במשנה זהירות. לעניין זה, כאמור לעיל, אין זה מעלה או מוריד אם רכב הנתבעת עצר בשולי הכביש כגירסת התובע, והתחיל בסטיה שמאלה, או אם הוא עצר במרכז הכביש, כגירסת הנתבעת. כך או אחרת, האחריות לתאונה על כתפי התובע, כפי שהבהרתי לעיל.

כפי שהבהרתי לעיל, צורת הפגיעה בכלי הרכב מעידה על כך כי רכב הנתבעת כבר היה בזוית לפנייה שמאלה. כלומר, היה לתובע די שהות להבחין בכך שהנתבעת פונה שמאלה בטרם ניסה לעקוף אותה.

המסקנה היא כי התובע נסע במהירות כזו אשר לא איפשרה לו לעצור את רכבו בעת שראה, או היה עליו לראות, את רכב הנתבעת פונה שמאלה.