פלג נ' עירית חולון ואח'

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש – צד ג', על החלטת כב' רשם ההוצל"פ נועם רף מיום 21.12.10 בתיק הוצל"פ 01-92327-08-4 (להלן:"תיק ההוצל"פ").

2.בנוסף לבקשת רשות ערעור הגיש המבקש בקשה להארכת מועד ובהתאם להחלטתי מיום 3.2.11 ניתנה ארכה עד להגשת הבר"ע בפועל.

3.להלן תמצית העובדות הצריכות לעיניננו, בהתאם לחומר המונח בפני:

א.בהתאם לדו"ח רשם החברות, המבקש הינו אחד משני בעלי המניות וממנהליה של החייבת (נספח 2 לבקשה).

ב.לזכות החייבת רשומה הערת אזהרה במקרקעין הידועים כגוש 6785 חלקה 33 תת חלקה 16 (להלן:"המקרקעין" או "הנכס") על הבעלויות של חברת אוקון סקורץ בע"מ וחברת פל עוז בע"מ (נספח 3 לבקשה).

ג.תיק ההוצל"פ נפתח ביום 9.9.08 ע"י הזוכה כנגד החייבת למימוש הערת אזהרה שנרשמה לטובתו ביום 9.7.08 על ההערה של החייבת במקרקעין.

ד.במכתב מיום 5.8.10 פנה כונס הנכסים שמונה בתיק ההוצל"פ לב"כ המבקש ונאמר כי לצורך מימוש הנכס והעברת כספי התמורה לנושי החברה, מבוקש להוציא את המטלטלין המצויים בנכס ולמסור את המפתחות.

ה.ביום 14.9.10 הגיש המבקש בקשה להורות לכונס הנכסים להמציא למבקש את מסמכי פתיחת תיק ההוצל"פ וכן העתק מכל הבקשות וההחלטות שניתנו בתיק ההוצל"פ וביום 28.9.10 שלח כונס הנכסים את המסמכים.

ו.ביום 12.10.10 הגיש המבקש בקשה לבטל את הליכי הכינוס של הנכס ולסגור את תיק ההוצל"פ הואיל ותיק ההוצל"פ לא נפתח כדין. כן ביקש המבקש לעכב את ההליכים עד למתן החלטה בבקשה.

כונס הנכסים הגיב לבקשה וביום 21.12.10 ניתנה ההחלטה נשוא הערעור שבפני.

כב' הרשם דחה את בקשת המבקש וקבע, בין היתר, כי:

"איני מקבל את פרשנותו של צד ג' לעניין הוראות סע' 11 וסע' 12 ח. לפקודת המיסים (גביה). בהתאם להוראות סע' 12 ח. לפקודה ניתן לעקל זכויות מכוח הערת אזהרה ואין כל דרישה שתהא זו אך זכות בעלות רשומה. פרשנות זו של צד ג' מייתרת את מטרת הפקודה ותביא למצב בו בעלי הזכויות ימנעו מרישום זכויותיהם בכדי להתחמק מהאפשרות שבהיעדר תשלום מיסי ארנונה ינקטו הליכים כנגד רכושם".

4.המבקש טוען בבקשת רשות ערעור כי פעולת כינוס הנכסים במקרקעין של החייבת נעשתה שלא בסמכות והזוכה לא הייתה רשאית לפעול בדרך זו מכוח פקודת המיסים (גביה) וכל פעולותיה של הרשות המקומית נעשו בלא כל סמכות עניינית.

כן טוען המבקש כי במקרה דנן, בו נרשמה הערה לאחר הערות נוספות הרשומות על המקרקעין תוך חשש כי תוצאותיהן מגעת עד לחיוב אישי של המבקש, יש ליתן עדיפות לטיפול ובדיקה כוללת במסגרת הליך פירוק החברה המתנהל בבימ"ש מחוזי בפ"ת בפר"ק 22413-07-10.

5.מנגד, המשיבה – הזוכה טוענת כי החייבת הינה חברה המצויה בהליכי פירוק ולכן בעניין הנדון, כל סמכויות המנהלים ובעלי המניות מופקעים ולמבקש אין מעמד בבקשה ועל כן, אין להיזקק לה.

המשיבה טוענת, מטעמי זהירות, כי דרך המימוש בלשכת ההוצל"פ הינה הדרך הנכונה.

כן מוסיפה המשיבה ומציינת כי המבקש לא טרח להודיע מה אירע בדיון בביהמ"ש המחוזי בפ"ת ויש להניח שאם היה ניתן צו פירוק היה מדווח על נתינתו. המשיבה טוענת כי אין ממש בטענת המבקש כי די בהגשת הבקשה לפירוק כדי למנוע את מימוש המקרקעין וגם אם היה מוכח קיומו של צו פירוק, המשיבה בהיותה נושה מובטח, יכולה לנהל הליכים למימוש הבטוחה מחוץ להליכי הפירוק.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, מצאתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

7.המבקש אינו מפרט בבקשתו פרטים בנוגע להליך הפירוק של החייבת במסגרת פר"ק 22413-07-10, ואצא מנקודת מוצא ולפיה החברה החייבת לא מצויה בהליכי פירוק (ואם היא אכן בהליכי פירוק – ממילא אין מעמד למבקש להגיש בקשות בשמה של החברה).