פלג נ' גרינהויז-לנדוי, כונס נכסים ואח'

החלטה

המלצתי הלכאורית למשיב להסכים על ביטול ההחלטה נושא הבר"ע שלפני והחלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, וכן להסכים על החזרת העניין לכב' הרשם לבדיקה מחדש, ועל מנת שיתייחס - מבלי להיות קשור להחלטה המבוטלת - לכל טענות הצדדים ובשים לב לאמור להלן ויערוך את האיזון הנאות והמתבקש בין הצדדים ולאור השיקולים שלהלן.

על פניו ההחלטה אינה מנומקת באופן משכנע, לא שוכנעתי שהיא מיישמת נאותה את הדין ואת הפסיקה בסוגיה זו, על פניו אינה מאוזנת, אינה שוקלת את השיקולים הרלוונטים הצריכים לעניין, ונעשתה לכאורה ללא קבלת התייחסות הצדדים האחרים - הנושים הלא מובטחים שלטובתם ממומש הנכס.

לא ברור מההנמקה שבהחלטה נושא הבר"ע ומהחלטת כב' הרשם, מדוע משסילקה המבקשת את חובה לנושה המובטח ראוי בנסיבות להורות על המשך הליכי מימוש דירת המבקשת בתיק המשכנתא ופינויה רק עבור נושים לא מובטחים, בתיקי הוצל"פ אחרים שלא ברור גם אלו פעולות נעשו בהם.

ההחלטה נושא הבר"ע אינה נסמכת על פסיקה בנושא זה, ואילו כב' הרשם נימק את החלטתו בכך שמדובר לקביעתו בהלכה פסוקה אך הפנה לפסיקת ביהמ"ש העליון שמעיון בה נראה שאינה רלוונטית לענייננו וכן הפנה לפסק דינה של כב' השופטת שטופמן בבית משפט זה שלא מצאתי בו הנמקה שניתן להישען עליה במקרה זה כ'הלכה מנחה'.

זאת ועוד לאחרונה אישר בית המשפט העליון פסק דין שניתן ביהמ"ש המחוזי בתל אביב במסגרת רע"א 867/13 עמרן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח' (8.4.13), שם קיבל ביהמ"ש המחוזי את העמדה כי בנסיבות כגון דא אין מקום לאפשר את פרעון חוב החייב לנושה הבלתי מובטח באמצעות מימוש המשכנתא כאשר החייב פרע את חובו לנושה המובטח בגינו נפתח תיק המימוש.

תפקידו של הכונס הוא פרעון חובו של הנושה המובטח ומנקודת מבט זו יש להשקיף על הליך המימוש ולא כאמצעי כולל להסדרת חובות הנושים הלא מובטחים, וודאי לא כאלו כפי שבמקרה דנן לא ברור אם נשמעה עמדתם וחלקם אולי אף אינם מודעים לקיומו של המשכון.

לכאורה, בהחלטה נושא הבר"ע ובהחלטת כב' הרשם אין התייחסות נאותה לשיקולים המיוחדים שיש לשקול לפי הדין והפסיקה בהליך מימוש משכנתא כשעבוד קנייני שהינו מסלול נפרד ושונה באופן מהותי מהליכי ההוצל"פ שמנהלים נושים הלא מבוטחים.

כך היה מקום על פניו לבדוק גם את עמדת הנושים הלא מובטחים ואת שאלת המימוש כהליך מידתי עבור הנושים הלא מובטחים.

כמו כן, על פניו היה מקום לדון בשאלת הגנת הסידור חלוף כאשר מימוש הנכס נעשה לטובת נושים לא מובטחים.

לכאורה לא מצאתי הנמקה משכנעת להחלטת ערכאה קמא שאישרה את קביעת כב' הרשם לפיה זכויות הנושים הבלתי מובטחים זהות לזכויות הנושה המובטח בכל הנוגע להגנות הדיור והסידור חלוף.

אדרבא, שמהוראות חוק ההוצאה לפועל עולה על פניו, שקיימת הבחנה בין הנושה המובטח לבין הנושה הלא מובטח לגבי חובת הסידור חלוף ולזכות הויתור אשר קיימת רק לגבי שטר משכנתא. כך גם לפי הוראות חוק ההוצאה לפועל בתיק בו מבוקש עיקול על מקרקעין, על רשם ההוצאה לפועל לקיים דיון בנוכחות הצדדים בנושא הסידור חלוף (ראו סעיף 38(א) לחוק) זאת לעומת שבתיק משכנתא יכול שהדבר יתייתר עם ויתור החייב על הגנה זו במסגרת שטר המשכנתא בכפוף לאמור בהוראת סעיף 38(ג) לחוק.

אין לראות אוטומטית, כפי שנעשה בהחלטה, בויתור המבקשת על דיור חלוף - ככל שנעשה - כלפי הנושה המובטח כויתור על זכות לדיור חלוף כלפי הנושים הלא מובטחים (נושים קיימים או אולי אף נושים עתידיים נכון לאותה העת).

על פניו אין לאפשר כבמקרה דנא 'חילופי נושים' ואת המשך ניהול ההליך שנפתח לביצוע המשכנתא ו'הסבתו' עבור הנושים הבלתי מובטחים מבלי להעלות לדיון ולבחון את השיקולים ואת אמות המידה הנ"ל.

כפיית המכר לטובת הנושים האחרים הלא מובטחים עלולה על פניו לפגוע בחייב באופן בלתי מידתי ולהעמיס עליו ועל תיק ההוצל"פ הוצאות מיותרות.

המשיב יודיעני עמדתו להמלצתי הלכאורית הנ"ל בתוך 14 ימים מהמצאת החלטה זו.

ככל שלא תהיה הסכמת המשיב, יגיב המשיב לבקשת רשות הערעור בתוך 14 ימים מהמצאת החלטה זו ובתגובתו יתייחס גם לאפשרות שאדון בבקשה כבערעור.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה חשון תשע"ד, 29 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: