פלג נ' בן חמו

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.6.13 בסמוך למושב מזור.

2. לטענת התובע, נסע בכביש סמוך למושב מזור. לפתע, סטה רכב הנתבעת שנסע מימינו של התובע לעבר נתיב נסיעתו. הרכב הפוגע ניסה להשתלב לנתיב השמאלי על מנת לפנות שמאלה למושב מזור, וזאת בחוסר זהירות ומבלי ליתן תשומת לב למתרחש בדרך ובכך גרם לתאונה.

3. לטענת הנתבעת רכבה עמד בחוק בצומת הכניסה למושב מזור. בעוד רכבה עומד בצומת בנתיב השמאלי במטרה לפנות שמאלה, סטה רכב התובע לנתיב השמאלי, מבלי לשים לב לרכב הנתבעת ופגע ברכבה בחלקו השמאלי וגרם ברשלנותו הבלעדית לנזקים לרכב הנתבעת.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע ישר בכביש ולפתע התובעת שיצאה ממפרץ אוטובוסים בצד ימין, בו מוצב תמרור תן זכות קדימה, חתכה שמאלה את נתיב נסיעתו ופגעה ברכבו. התובע טען כי היה בנתיב נסיעתו בעת קרות התאונה.

5. הנתבעת גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי יצאה ממשוב נופר וביקשה לפנות שמאלה. הנתבעת הודתה כי הבחינה ברכב התובע מרוחק 30 מטר מהמקום בו השתלבה בכביש. הנתבעת טענה כי לאחר שהשתלבה בכביש אותתה שמאלה מאחר ורצה לפנות ימינה בהמשך למושב מזור. התובע עקף את רכבה משמאל, עבר לנתיב הנגדי ופגע ברכבה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, הנטל מוטל על התובע ובמצב דנן של גרסה מול גרסה לא ניתן לומר כי התובע הטה את כף המאזניים לטובתו. בנוסף, מיקום הנזק בצד הרכב תואם את גרסתה של הנתבעת לאופן קרות התאונה בעוד שאם גרסת התובע היתה נכונה הרי שהנזק היה נגרם בפגוש רכב הנתבעת.

7. ברם, גם אם נאמץ את גרסת הנתבעת לאופן קרות התאונה, הרי שיש מקום להטיל עליה אחריות. הנתבעת הודתה כי השתלבה לכביש בו זכות הקדימה היתה מסורה לתובע והיא אף הבחינה ברכב התובע הנוסע בכביש. לפיכך, היה על הנתבעת להמתין עד אשר התובע יחלוף בכביש והדרך תהיה פנויה בטרם השתלבה בכביש, בפרט כאשר ביקשה לעבור נתיב ולפנות שמאלה. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע הבחין בנתבעת המנסה להשתלב בכביש וגם אם זכות הקדימה היתה מסורה לו, היה עליו להאט את רכבו ולהתיר לה להשתלב בכביש ובכך למנוע את התאונה, בפרט כאשר עפ"י מיקום הנזקים, הנתבעת כבר עמדה לסיים את השתלבותה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להתערב ברכיב עוגמת הנפש, הפסד ימי עבודה ונסיעות, מהטעם שמדובר בתאונת דרכים והנזקים נטענו בעלמא ולא הוכחו.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 2,637 ₪ (המהווים 50%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 30.9.13 , ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ד, 21 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: