פל אור נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

החלטה

החייב עותר להפחתת צו התשלומים החודשי, בעניינו.

לטענת החייב, אין ביכולתו לעמוד בצו תשלומים ע"ס 2,500 ₪, שעה שהכנסותיו החודשיות מסתכמות בכ-3,200 ₪, שלא לדבר על כי הרנטה, לה הוא זכאי ממשלת גרמניה, מעוקלת ע"י בנק הפועלים, ע"ח חובותיו.

בנוסף טוען החייב להיותו אדם מבוגר, אשר איננו מצוי בקו הבריאות, בלשון המעטה ובכך אף נמנעת ממנו האפשרות למצוא מקור פרנסה חלופי, מעבר לעסק עצמאי בבעלותו המשמש לממכר צבע.

החייב מציע לשלם סך של 500 ₪ בחודש וע"פ המפורט בבקשה, ניכר כי זהו הסכום, אותו משלם החייב בפועל, על אף צו התשלומים המורה אחרת, על דעתו בלבד.

בקשת החייב הועברה לתגובת הכונ"ר וזו אכן נתקבלה, אלא שבין לבין הוגשה הודעת הכונ"ר, לפיה מונה עו"ד הס כמנהל מיוחד לנכסי החייב. הכונ"ר מצידו, הגיב לבקשה ובמקביל, העביר עותק מן הבקשה ,לתגובת המנהל המיוחד.

בתגובתו טוען הכונ"ר, כי הינו מתנגד להפחתה המבוקשת שכן החייב בבקשתו למתן צו כינוס, העיד על הכנסות בסך 17,116 ₪ ואף כי לנוכח היקף הכנסה זו, היה מקום לפסוק לחייב צו תשלומים גבוה מזה שנקבע לו בפועל אולם, בשל מצבו הבריאותי של החייב, נקבע צו התשלומים כפי שנקבע, ולא מעבר לכך.

נכון למועד כתיבת שורות אלה, טרם הוגשה תגובה מטעם המנהל המיוחד וזו, לא נתבקשה ע"י ביהמ"ש באופן מפורש. יחד עם זאת, סבורתני כי די בתגובת הכונ"ר ובחומר המצוי בתיק ביהמ"ש לשם הכרעה בבקשה.

עיון בבקשת החייב למתן צו כינוס, מלמד על שיעור הכנסות גבוה באופן יחסי ובכל מקרה, גבוה בשיעור ניכר מזה המתואר על ידו בבקשתו הנוכחית. החייב בבקשתו מצהיר על פנסיית אשתו, בסך של 11,000 ₪ וכן, על הכנסה מקצבאות שונות בסך כולל של 5,250 ₪.

עוד מצהיר החייב על הכנסות מעסקו העצמאי, זאת בשעה שבבקשתו הנוכחית מצהיר הוא על הכנסה כוללת בסך של כ-3,200 ₪.

עיון בסעיף הוצאות החייב חושף תמונה בלתי סבירה בעליל, לפיה הוצאות התא המשפחתי מסתכמות בכ-23,000 ₪ לחודש, כאשר חלקן מוגדר כהוצאות חד פעמיות בסך כולל של כ-9,000 ₪, מתוכן עלות נסיעת אשת החייב לחו"ל בסכום של כ-7,000 ₪.

אם לא די בכך, בעודו מצהיר על הפסדים בעסקו העצמאי, מצהיר החייב על הוצאות העסק בסך כולל של כ-11,500 ₪, זאת מבלי להכליל את תשלום החובות לעובדים, אשר שולמו זה מכבר, כך לטענתו, בסך של כ-6,000 ₪.

לאמור לעיל, יש להוסיף כי בבעלות החייב ואשתו בית מגורים ורכב חדיש (ש.י. 2008).

סבורתני כי פירוט הכנסות והוצאות החייב, מדבר בעד עצמו וברי כי חייב המבקש לחסות תחת הגנתה של פקודת פשיטת הרגל, מחוייב לקיים אורח חיים יאה וראוי לאדם המוגבל באמצעים.

ע"פ מצבת הכנסות- הוצאות החייב, כמפורט בבקשתו, הרי שהחייב רחוק מלגזור על עצמו חיי צנע נטולי מותרות, ההפך הוא הנכון; החייב מתגורר בדירה, עליה הוא משלם משכנתא חודשית בסך של כ-4,000 ₪, נוהג ברכב חדיש, מצהיר על החזר חובות, אשר יש ומהווה העדפת נושים פסולה, מוציא הוצאות בגין מזון בסך כולל של 3,000 ₪ עבור שני נפשות המתגוררות בבית, מאפשר יציאת אשתו לחו"ל, שעה שהתא המשפחתי כולו שרוי בחובות וכיוב'.

לכך יש להוסיף, כי החייב אינו עומד בצו התשלומים שנקבע לו, אף לא בסכום קרוב לכך והינו משלם כראות עיניו וליתר דיוק, סך של 500 ₪.

בכל הכבוד, לא סביר בעיני ליתן פתחון פה לחייב שעה שזה בא בידיים לא נקיות וכל שכן, עושה דין לעצמו.

אף אם סבר החייב כי חוייב בצו תשלומים גבוה לאין שיעור, שומה היה עליו להגיש בקשה מתאימה, בטרם החליט להעמיד את צו התשלומים החודשי ע"ס של 500 ₪, כפי שמצא לנכון.

ברור גם, כי כל עוד, לא נידונה בקשתו להפחתה, היה על החייב למצוא מקורות מימון מתאימים, אשר על פניו הינם בנמצא, לצורך עמידה בצו התשלומים.

יצויין, כי בקשת החייב מלמדת על כך שהחייב מתפרנס מהיותו בעל עסק עצמאי לממכר צבע, בלא שהוגשה בקשה מתאימה לביהמ"ש וממילא מבלי שקיבל החייב אישור לעבוד כעצמאי. הדבר אף מקבל משנה תוקף, שעה שמדובר בעסק, אשר ע"פ טענת החייב בבקשתו לצו כינוס, הינו עסק מפסיד.