פל"א 6789-02-14 מדינת ישראל נ' מנסור

בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ברכב שרישיונו אינו תקף ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה.

מתברר כי ביום 1.2.11 נפסל רישיונו של הנאשם לתקופה של 28 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן שכרות. גזר הדין ניתר בהעדר התייצבות והודע לנאשם ביום 28.9.13, ובאותו מועד נתפס רישיונו של הנאשם בידי המשטרה והועבר לתיק בית המשפט. למרות עובדה זו נמצא הנאשם נוהג ברכב ביום 17.2.14.

המאשימה ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה בפועל לתקופה ארוכה, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות כספית.

הסניגור ציין כי הנאשם נהג ברכב שלא בכביש, הפנה לנסיבותיו האישות ולפסיקה וביקש להסתפק בעונש הצופה פני עתיד.

יצוין כי לאחר הטיעון לעונש שנשמע ביום 16.9.14 ניתק הנאשם קשר עם סנגורו דאז, עו"ד מנצור, לא התייצב לראיון בפני הממונה על עבודות השירות אליו הופנה והובא בפני בצו הבאה רק בחודש יולי 2016. במועד זה מינתי את הסנגוריה הציבורית להמשך ייצוגו של הנאשם, אולם באי-כוח הצדדים לא ראו מקום לשינוי טיעוניהם, ובנסיבות אלה ראיתי לנכון להותיר את גזר הדין כפי שהוכן לאחר שמיעת הטיעונים הנ"ל על כנו.

כבר אמר בית המשפט העליון:

 "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת [...] ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור"

רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל.