פל"א 5779-11-14 מדינת ישראל נ' אבו אלהיג'א(עציר)

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

הצדדים ערכו ביניהם הסדר טיעון ומבקשים שביהמ"ש יכבדו.

מדובר בעבירה חמורה, מסכנת חיים, המחייבת על דרך הכלל, ענישה חמורה ומרתיעה.

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מסוג זה נעה בין 3 ח' פסילה בפועל שהוא עונש מינימום הקבוע בחוק לבין עונש של 24 ח' פסילה בפועל, כשלצד רכיב זה, מושתים גם מאסר ופסילה מותנים על מנת להרתיע את הנאשם מביצוע עבירות דומות בעתיד וכן קנס המתוסף לענישה המוחשית.

באשר לנסיבות שקשורות בביצוע העבירה, מדובר במי שנהג תחת השפעת אלכוהול במודע, ומכאן החומרה שבמעשיו.

המדינה ערכה הסדר טיעון המצוי בתוך מתחם העונש ההולם. היא נימקה את הסדר הטיעון בקיומם של כשלים ראייתיים מהותיים.

מדובר בנאשם יליד 1989, הנוהג משנת 2008 ולו 12 הרשעות קודמות אחת מהן היא מיום 26/3/12 בעבירה זהה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, בנסיבות אלה כאשר הנאשם עבר עבירה זהה פעם אחר פעם מתחייבת החמרה בעונשו. שכן, הנאשם העיד על עצמו שהוא אינו לומד לקח ולמרות החוויה הלא נעימה של העמדה לדין בגין עבירה של נהיגה בשכרות בפעם הקודמת, ולמרות שבית המשפט מטיל עליו בין היתר עונש מאסר שהינו כחרב המתהפכת מעל לראשו, למרות כל אלה, הנאשם חזר לסורו ונהג שוב תחת השפעת אלכוהול.

נוכח מתחם הענישה הנוהג העונש הראוי הוא עונש של מאסר בפועל, ובשים לב להסכמה ירוצה עונש זה בעבודות שירות.