פל"א 2285-08-14 מדינת ישראל נ' ז.

1.ע"פ כתב האישום, בתאריך 5.6.14 נהג הנאשם ברכבו בהיותו שיכור.

ע"פ כתב האישום, היה הנאשם בעת הנהיגה תחת השפעת סמים (שימוש בקנביס).

הוראת החיקוק על פיה הואשם הינה: נהיגה בשכרות.

2.לאחר ששמעתי את ראיות התביעה, העלה ב"כ הנאשם טענת אין להשיב לאשמה. ב"כ הנאשם, בטיעוניו, מציין כי קיימים פגמים בשרשרת הסם שכן ע"פ עדות השוטר, יצחק צדקה, הוא הכניס כוסית עם הדגימה למעטפה ואילו ע"פ הראיות מדובר במבחנות ולא בכוסית.

ב"כ הנאשם מוסיף שד"ר גופר קיבל מבחנות ולא כוסית ועל כן, בנסיבות אלה, אין מדובר בדגימה שנלקחה מהנאשם ועל כן אין לחייב את הנאשם להשיב לאשמה.

3.ב"כ המאשימה, בתגובה לבקשה, חוזר על ההלכות לעניין בקשת "אין להשיב לאשמה".

וכן טוען לגופה של הבקשה שניתן להרשיע גם על סמך בדיקת מאפיינים. כן הוא טוען שגם אם מדובר בכוסית ולא במבחנה, הרי אין די בכך כדי להביא לקבלת טענת "אין להשיב לאשמה".

בתגובה לתגובה, אומר ב"כ הנאשם שהעובדה שהחומר שנבדק הגיע במבחנה ולא בכוסית כאשר אין תיעוד כיצד הגיע החומר למבחנות ודי בכך כדי לקבלת את טענת "אין להשיב לאשמה".

4.הבסיס הנורמטיבי לטענת "אין להשיב לאשמה" מצוי בסעיף 158 לחסד"פ ועל פיו, אם נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בימ"ש את הנאשם. המשמעות היא שכאשר אין בראיות כדי לבסס הרשעה אפילו יינתן בהן מלוא האמון ומלוא המשקל הראייתי, יש לזכות את הנאשם.

יובהר שבשלב זה של הדיון אין בימ"ש שוקל שיקולי מהימנות ואינו מעניק משקל לראיות שהובאו בפניו או מעריך את משקל הראיות.

ההלכה היא שכדי לחייב נאשם להשיב לאשמה, די בקיום מערכת ראיות ראשוניות אשר יש בהן כדי להעביר את הנטל לשכם הנאשם.

בע"פ 732-76 כחלון נ' מ"י, הודגש שדי אם הובאו ראיות בסיסיות, ואפילו דלות, להוכחת יסודות העבירה, כדי לדחות טענת "אין להשיב לאשמה" כן נאמר בפסק הדין שאין לדקדק בשלב דיוני זה כחוט השערה ולערוך בדיקה מסועפת כדי להסיק אם הוכח לכאורה כל פרט שולי וכל יסוד מכתב האישום. נפסק בעבר שגם אם מתגלים פגמים בשרשרת הסם עדיין לא בהכרח יביא הדבר לכשלון הוכחת טיבו של הסם, אם ישתכנע שהסם שנבדק הוא אכן הסם שנתפס (ר' ת.פ. (נצרת) 2983-05 מ"י נ' עטאללה ואח').