פל"א 1841-03-18 מדינת ישראל נ' עודה

אקדים אחרית לראשית ואומר כי מצאתי לזכות את הנאשם.

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 (נוסח חדש) תשכ"א -1961, נהיגה ללא ביטוח עבירה לפי סעיף 2 א' (נוסח חדש) תשכ"א -1961, והגשת בקשה לקבלת רישיון נהיגה בזמן פסילה עבירה לפי סעיף 66 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א -1961.

    

2. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום אך כפר בידיעה כי נהג בזמן פסילה, עבירת הביטוח היא פועל יוצא במידה ויורשע בנהיגה בזמן פסילה , לעניין עבירה לפי סעיף 66 לפקודת התעבורה, טענת הנאשם שזו לא בוצעה על ידו או בידיעתו.

    

   הצדדים הסכימו להגשת כל החומר ללא צורך בחקירת עורכיו והתיק נקבע לפרשת הגנה.

    

3. טענתו של הנאשם היא, כי לאחר שכשל ערעורו על גזר הדין בו הוטלו עליו 40 חודשי פסילה, לא השלים עם רוע הגזירה ופנה לעורך דין, לדברי הנאשם עורך הדין מוכר וידוע ואף התקבלו המלצות לגביו, שילם לעורך הדין סכום נכבד של כסף, לטענתו עורך הדין אמר לו שהוא מגיש ערעור ומחזיר לו את הרישיון והכל באופן חוקי ואכן כפי שהבטיח עורך הדין הנאשם קיבל את רישיונו בדואר רשמי של משרד הרישוי.

    

   לפיכך, הגנתו של הנאשם הנה כי סבר כי אינו פסול ומכיוון שמדובר בעבירה המחייבת ידיעה הרי שבמקרה זה הוא הוטעה לחשוב כי עורך הדין הצליח לבטל את "רוע הגזירה".

    

4. לצורך תמיכת הטענה הוזמנה נציגת משרד הרישוי על מנת שתסביר כיצד ייתכן כי על אף שהנאשם נפסל נשלח אליו רישיון נהיגה, וכן נעשו ניסיונות על ידי הנאשם לזמן לעדות את עורך הדין אליו פנה, ניסיונות אשר כשלו, שכן כפי שהתברר העד ריצה עבודות שירות, הזמנה אשר נשלחה אל השב"ס נענתה כי השב"ס אינו מבצע מסירות.

   ניסיונות נוספים לאיתור העד, בעזרתו של בית המשפט לא צלחו ולבסוף לאור התמשכות ההליך החליטה ההגנה להסתפק בראיות שבידה הכוללות הגשת פסקי דין אשר ניתנו כנגד עורך הדין בו דובר המלמדים כי אותו אדם שעל פי טענת הנאשם אליו פנה, איבד את רישיונו לשמש כעורך דין ואף על פי כן באותם מקרים אשר הוגשו לעיוני המשיך לתת שירות מול משרדי רישוי, כמו כן הצדדים הגישו לעיוני בהסכמה גיליון הרשעות של אותו אדם שם קיימות כנגדו הרשעות רבות בנושא זיוף, קבלת דבר במרמה ועוד.