פישר נ' עמותת בבית שרותי עזרה לקשיש ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

מדובר בתביעה כספית שעניינה הפחתה של 510 ₪ מתוך שכ"ט שמאי של 1,000 ₪ שהתבקש התובע לשלם וכן הפחתה של 1,550 ₪ אשר נקבעו ע"י השמאי מטעם התובע בגין ירידת ערך.

בסיכומיהן חזרו למעשה בסעיף 15 הנתבעות מטענתן לגבי אי תשלום ירידת ערך במסגרת תביעה זו וזאת לאחר שהתובע המציא את האישור בגין עברו הביטוחי של הרכב.

כך כתבה בסעיף 15: "לעניין אי תשלום ירידת ערך – הרי שהתובע לא המציא לנתבעת אישור בגין עברו הביטוחי של הרכב. משהומצא האישור בכתב התביעה אין מניעה מתשלום ראש נזק זה ואולם הנתבעת בוודאי אינה צריכה לשאת בהוצאות התובע בעניין זה".

משכך, אני מקבל את אותו חלק בכתב התביעה הנוגע לתשלום של 1,550 ₪ בגין ירידת ערך, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

לגבי תשלום הפרש שכ"ט שמאי – בסעיף 13 לסיכומיו ממציא התובע את פירוט חשבון שכ"ט השמאי.

מפירוט שכ"ט השמאי המצורף ניתן לראות כי השמאי נדרש לבדוק את הרכב מס' פעמים, חויבו נסיעות למוסך, תמונות שצולמו והודפסו, הוצאות משרד קבועות וכן שכ"ט בגין דו"ח השמאי לעניין ירידת ערך, המהווה דו"ח נפרד.

התובע טוען, כי מדובר בשכ"ט סביר וראוי אשר גם ביחס לגובה הנזק מהווה רק 10% + מע"מ , דבר שהינו עומד בסבירות.

הנתבעות מצידן טוענות, כי על פי דו"ח השמאות נבדק הרכב פעם אחת בלבד (תאריך בדיקה בעמ' 1 לדו"ח השמאות) וזאת כאשר על פי הפירוט בסעיף 13 לסיכומי התובע ולמסמך שצורף בגין שכר הטירחה מדובר לפתע בבדיקה של 4 פעמים, וזאת בשעה שבגין נסיעות הוא מחייב בגין 60 ₪ בלבד, דבר שאינו סביר.

עוד נטען שהשמאי השקיע 3 שעות עבודה, כאשר המדובר בבדיקה פשוטה של נזק קל.

לא הומצאו חשבוניות, קבלות ואישורים על הוצאות המשרד.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל גם לעניין הפחתת שכ"ט השמאי בסך 510 ₪.

התובע עמד בקריטריונים שהציב ביהמ"ש לעניין עבודת השמאי ולעניין פירוט ההוצאות. יש טעם נפגם שהמסמך שצורף לסיכומים לא צורף לכתב התביעה אך עברתי על המסמך והוא נראה בעיני סביר בנסיבות העניין ואני נותן אמון בו.

עלי לציין כי חיזוק לעמדתי יש למצוא בכך שמדובר גם בדו"ח נפרד אשר נערך לצורך ירידת ערך ואשר הנתבעים סרבו להכיר בו.

הדבר בוודאי צריך לזכות את השמאי בשכר טירחה נוסף.

דין התביעה אפוא להתקבל.

אני פוסק לתובע סך של 2,060 ₪, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת אגרת בימ"ש ראשונה ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 800 ₪ + מע"מ.

סכומים אלה ישלמו הנתבעות לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן בזה פטור ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש.