פיקובסקי נ' בוסקילה ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעת בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 01.04.10, בה היו מעורבים רכב התובעת הנהוג על ידה ומשאית הנהוגה על ידי הנתבע 1, שעבד במועד התאונה אצל הנתבעת 2. הנתבעת 3, (להלן: "מנורה") היתה במועד הרלבנטי, המבטחת של המשאית בביטוח צד ג'.

הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין על דרך הפשרה לפי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984.

התובעת טענה כי בעת שעמדה בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים, מתוך כוונה לפנות שמאלה בצומת המובילה מקרית אתא לכביש ההסתדרות, המשאית הנהוגה על ידי הנתבע 1, שנסעה בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים שפונים ימינה, סטתה לנתיב נסיעתה ופגעה בצד שמאל של רכבה. עוד הוסיפה התובעת וטענה כי בשל פגיעת המשאית נהדפה ימינה, אל עבר אוטובוס שעמד במקום וכתוצאה מכך נפגע רכבה גם בצדו הימני.

הנתבע 1, נהג המשאית, טען בניגוד לטענת התובעת, כי נסע במסלול האמצעי ימני, מבין שני הנתיבים המאפשרים פניה ימינה, ורכב התובעת שהיה מימינו, בנתיב הקיצוני ימני (שאינו מוליך ימינה) נדחף אל תוך נתיב נסיעתו של הנתבע 1, פגע באוטובוס שהיה מצד שמאל ונזרק אל עבר המשאית.

הנתבעים טענו כי התאונה התרחשה בשל רשלנות התובעת, אשר "גנבה" את נתיב נסיעתו של הנתבע 1 בכדי לעקוף אותו מצד ימין.

שמעתי היום הן את התובעת והן את בנה שהיה ביחד עמה ברכב, וכן את נהג המשאית. כן עיינתי בתמונות שצולמו בזמן אמת ואשר הוצגו, הן מטעם התובעת והן מטעם הנתבעים.

לאחר ששמעתי את העדים, ועיינתי בתמונות, אני מעדיפה את גרסת הנתבע 1 על פני גרסת התובעת ובנה וקובעת כי נהג המשאית אכן יצא מן הנתיב האמצעי, היינו מן הנתיב הימני מבין שני הנתיבים הפונים ימינה ואילו רכב התובעת הוא זה שהתפרץ, שלא כדין, מצד ימין וחסם את נתיב נסיעתו.

עדותו של הנתבע 1 עשתה עלי רושם אמין ומהימן וזאת בניגוד לעדותה המהוססת ולא משכנעת של התובעת ועדותו הבוטחת מידיי של בנה אשר בקש לפחות פעמיים, להכנס לאולם בזמן עדותה כאלו לא "סמך" עליה שתדע לתאר את התאונה באופן "הנכון" בלעדיו...

ואולם מה שהכריע את הכף לטובת גרסת הנתבע 1 הינה התמונה שהוצגה על ידו מזמן התאונה ממנה ניתן לראות בבירור כי אכן נסע בנתיב האמצעי, הימני מבין שני הנתיבים הפונים שמאלה, ולא בנתיב השמאלי קיצוני הפונה שמאלה כפי שטוענת התובעת.

התלבטתי בשאלה אם יש מקום ליחס אשם כלשהו גם אם במידה פחותה מאוד, לנתבע 1 לאור מיקום הפגיעה ברכב התובעת ובשים לב לכך שהתאונה התרחשה לאחר שהתובעת כבר כמעט השלימה את "העקיפה" האסורה והבלתי חוקית. ואולם לאור חומרת העבירה שבצעה התובעת אשר עקפה את הנתבע 1 מצד ימין בה בשעה שהמשאית בה נהג הנתבע 1 נסעה כדין בנתיב הימני קיצוני מבין שני הנתיבים הפונים שמאלה; לאור העובדה שהנתבע 1 נהג במשאית ומטבע הדברים שדה הראייה שלו, מצד ימין שלו היה מוגבל יותר אם לא חסום לגמרי; ובהתחשב בכך שהתאונה התרחשה במהלך סיבוב חד שמאלה, כאשר נהג המשאית צריך לשאת עיניו קדימה כדי להבטיח את ביצוע הפנייה בבטחה, לא ראיתי ליחס לו אשם תורם כלשהו.

לפיכך התביעה נדחית. התובעת תשלם לכל אחד מן הנתבעים 1 ו- 3 הוצאות משפט בסך של 300 ₪ תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תסרוק את המוצגים שהוגשו במהלך הדיון לתיק האלקטרוני בסריקה צבעונית ובחלוף 30 יום מהיום תשיב לידיהם הנאמנות של הצדדים את המוצגים שהוגשו על ידם.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"א, 30 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: