פיצויים בגין תאונת עבודה שארעה לעובד זר

מבוא:

1.         בפניי תביעה נזיקית בגין תאונת עבודה בה היה התובע מעורב ביום 31/10/00 (להלן: "התאונה").

2.         התובע הינו פועל רומני, יליד 1971, ובמועדים הרלוונטים לאירוע התאונה הוא עבד באמצעות נתבעת מס' 1, שהינה חברת כוח אדם, בעבודות בנייה אשר בוצעו באמצעות קבלני בנייה, נתבעות מס' 3 ו-5.

            נתבעת מס' 2 הינה החברה המבטחת של נתבעת מס' 1 ונתבעת מס' 4 היא החברה המבטחת של נתבעות מס' 3 ו-5.

3.         בעקבות אירוע התאונה נפגע התובע בגב ובקרסול ימין והוא אושפז בבית חולים מיום אירוע התאונה, 31/10/00, ועד ליום 20/11/00.

4.         המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע אי כושר ונכויות כמפורט להלן:

א.         אי כושר מלא לתקופה 1/11/00-30/4/01.

ב.         נכות זמנית בשיעור של 100 אחוז לתקופה 1/5/01-31/8/01.

ג.          נכות רפואית צמיתה בשיעור של 24% החל מיום 1/9/01 ובתוספת 12% בגין תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), ובסה''כ נכות משוכללת בשעור של  36%.

5.         בעקבות התאונה שילם המל''ל לתובע תגמולים בסך של 371,972 ש"ח משוערך ליום 15/3/06, כאשר בסיס השכר לצורך חישוב התגמולים נקבע על סך של 3,855 ש"ח לחודש.

6.         בהתאם לחוות דעת רפואית אשר הגיש התובע, בעקבות אירוע התאונה נותרה לו נכות אורטפדית בשעור של 35.2% לצמיתות (20% בגין הגבלת תנועות במרפק מלווה בדפורמציה וכאבים, 10% בגין הגבלה ניכרת בתנועות בקרסול הימני ו- 10% בגין שבר בגוף חוליה L1  עם הגבלת תנועות קלה  בעמוד שידרה מותני, על-פי תק' 49(2)(ו), 48(3)(א) ו- 37(7)(א) לתקנות המל''ל). כמו כן, בחוות הדעת נקבע כי יש להפעיל תקנה 15 לתקנות המל"ל במלואה.

            הנתבעות לא הגישו חוות דעת מטעמן והן מסכימות לנכות הרפואית אשר נקבעה בהתאם לחוות הדעת מטעם התובע. מאידך, הנתבעות חולקות על הצורך בהפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל.

7.         במסגרת הדיון בתביעה הוגשו שני תצהירי עדות ראשית מטעם התובע, מוצגים ת/1 ו- ת/2, והוא נחקר בבית המשפט. מאידך, לא הוגשו תצהירים ולא נחקרו עדים מטעם הנתבעות.

נסיבות אירוע התאונה:

8.         בסעיף 4 לתצהירו ת/1 תיאר התובע נסיבות אירוע התאונה באומרו:

            "בתאריך 31.10.00 במהלך עבודתי באתר בניה הנ"ל, עליתי לקומה העליונה של הבניין בו עבדתי על מנת לקרוא לפועל עמית שעבד בקומה העליונה. במהלך עלייתי ותוך כדי דיבור נותקה לפתע פלטת ברזל  מקיר שלידיו עמדתי ופגעה בראשי וכתוצאה מכך איבדתי את שיווי משקלי, נפלתי...".

בסעיף 22 לתצהירו ת/2 הוסיף התובע לתיאור נסיבות האירוע באומרו:

            "בבניין טרם נבנו מדרגות והיו שני סולמות שהובילו מקומת הקרקע לקומות העליונות. סולם ארוך וסולם קצר. אני עליתי לקרוא לחברי, ויקטור, שעבד בקומה השלישית.... בהיותי על הסולם לפני הקומה השלישית נותקה מהקיר פלטת ברזל, פגעה בראשי ואני עפתי למטה...".

אולם, בחקירתו בבית המשפט הודה התובע כי הוא לא הבחין בפלטת הברזל אשר פגעה, כביכול, בראשו עובר לאירוע התאונה או במהלכה, וזאת באומרו: