רקע
1. התובעת הינה חברה העוסקת בשיווק ומכירת שטיחים ובין היתר, ב"
ניקוי ותיקון שטיחים ע"י מומחה מפרס, ייעוץ מקצועי באחריות מלאה" (כך מפורט ומודגש בנייר המכתבים של התובעת, ראה, למשל, נספחים ג' ו- ה' לכתב ההגנה) (להלן:
"התובעת").
2. הנתבע הינו רופא במקצועו (להלן:
"הנתבע"), אשר מסר לתובעת בחודש יולי 2002, שטיח ל"
ניקוי ותיקון קל" (סעיף 21 לסיכומי הנתבע).
הנתבע טוען, כי השטיח שנמסר לניקוי ולתיקון, היה שטיח יוקרתי בעל ערך סנטימנטאלי רב, שניתן לו במתנה ע"י אשתו שהלכה לעולמה, לאחר מחלה קשה שעברה בסבל רב, שבוע או שניים בטרם פטירתה (להלן:
"השטיח הישן").
3. ניקוי ותיקון השטיח הישן לא צלח, ולטענת הנתבע,
נהרס השטיח לחלוטין והוא הפך לשטיח חסר כל ערך.
השטיח הישן הוחזר פעם או פעמיים נוספות לתובעת, כדי שתנסה לתקנו ולהחזירו לנתבע כשהוא במצב טוב וראוי לשימוש, אלא שגם ניסיונות אלו לא צלחו.
4. בין לבין - ניסיונות הטיפול בשטיח הישן, העבירה התובעת לנתבע ביום 29.9.02, שטיח קום פרסי, משי על כותנה, בגודל של 210X142 ס"מ, ששוויו, לטענת התובעת, עמד על 5,900 $ (להלן:
"שטיח הפיצוי").
5. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, מדוע הובא שטיח הפיצוי לביתו של הנתבע.
התובעת טוענת כי הנתבע ביקש לרכוש שטיח לביתו שברח' צה"ל 65 בצהלה, ללא קשר לשטיח הישן, ולשם כך הובאו שני שטיחים לביתו לצורך בדיקה וניסיון. בחלוף כשלושה וחצי חודשים, ביום 11.3.03 החליט הנתבע, כי הוא מעדיף את שטיח הפיצוי והוא השאיר אותו בחזקתו (ראה, סעיף 4 לכתב התביעה).
הנתבע טוען מנגד, כי ביום 10.3.03 הגיע לחנות התובעת לקחת את השטיח הישן, לאחר שנמסר לו שהנזק שנגרם לשטיח טופל. כבר למחרת נוכח, כי התיקון לא צלח, החזיר את "השטיח הישן לתובעת, שהכירה באותו שלב באחריותה, והציעה לנתבע שטיח אחר כפיצוי זמני עד שתיפתר הבעיה" (סעיף 26 לכתב ההגנה), וכך הגיע שטיח הפיצוי לביתו של הנתבע. מאחר והבעיה לא נפתרה,
מחזיק הנתבע בשטיח עד היום.
התביעה
6. התובעת סוברת, כי הנתבע חייב לשלם לה את תמורת שטיח הפיצוי. הנתבע מעכב את שטיח הפיצוי בידיו שלא כדין, לאחר שנבחר על ידו "לרכישה מהתובעת". התמורה בגינו של שטיח הפיצוי לא שולמה לתובעת, ומאידך הוא אף לא הוחזר לה עד היום ולפיכך היא זכאית לתמורה בגינו או לשוויו, העומד ע"ס השווה ל- 5,900 $, שהיו 28,568 ש"ח ביום לקיחתו (לפי שער דולר 4.842) ומאז ועד היום יש להוסיף לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית.
בנוסף, טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבע גם בדמי שכירות בגין שטיח הפיצוי בשיעור של 5% לחודש משוויו של השטיח, דהיינו סך השווה ל- 259 $ לחודש מיום הגשת התביעה ועד להחזרת השטיח בפועל לתובעת, או עד תשלום מלוא תמורתו.
התובעת טוענת, כי הנתבע עושה עושר לא במשפט, כשהוא עושה דין לעצמו ומשאיר את שטיח הפיצוי בחזקתו ובלאו הכי עושה בו שימוש בו מאז ועד היום, מבלי ששילם את תמורתו, לפיכך היא עותרת כי הנתבע יחויב:
א. לשלם לתובעת את שווי השטיח בתוספת דמי השכירות.
ב. לחילופין, לשלם לתובעת את דמי השכירות ולחייב את הנתבע להשיב את שטיח הפיצוי לידי התובעת במצב טוב ותקין, כפי שקיבל אותו לידו.
כתב הגנה ותביעה שכנגד
7. הנתבע טוען, כי תביעת התובעת רצופה בעובדות מסולפות, בחוסר נקיון כפיים ויש לדחותה על הסף. לטענת הנתבע, הוא אינו חייב לתובעת מאומה, ואילו התובעת, היא זו שנותרה חייבת בפיצוי לנתבע, כמפורט בכתב התביעה שכנגד שהגיש.
הנתבע, הינו רופא, שהקדיש את חייו לעיסוק ברפואה והוא הבהיר לתובעת, בהתכתבות שנוהלה ביניהם, כי שטיח הפיצוי שנמסר לו, יוחזר לתובעת מייד לכשתפצה את הנתבע בגין הנזקים שגרמה לו עקב הרס השטיח הישן.