פיצוי בגין חיוב בדמי ביטול במלוא סכום רכישת חבילת נופש לטורקיה

בפניי תביעה לפיצוי בגין חיוב בדמי ביטול במלוא סכום רכישתה של חבילת נופש לטורקיה, אשר הוזמנה מן הנתבעת, נופש שלא יצא אל הפועל בשל החלטתם של התובעים שלא לנסוע בעקבות מלחמת לבנון השנייה.

טענות הצדדים:

התובעים טוענים כי רכשו חבילת נופש לטורקיה בתאריך 9.7.06, ושילמו עבורה לנתבעת. כשלושה ימים לפני הנסיעה, החלה מלחמת לבנון ובשל כך ביקשו לבטל את נסיעתם לחו"ל. התובעים העידו לא הצליחו ליצור קשר עם הנתבעת מיידית כדי לבטל את הנסיעה ועלה בידם לבצע את הביטול רק ביום הטיסה. בעניין זה אני מקבל את טענת התובע 1 לפיה הוא לא ביקר במשרדי הנתבעת ביום ששי שלפני הטיסה, אשר יועדה ליום ראשון. נציג הנתבעת שכך טען, לא נכח באותו היום במשרד, ועדותו בעניין זה היא מפי השמועה. בנוסף טוענים התובעים כי לא ידעו על קיומם של דמי ביטול, משלא נמסרו להם הפרטים על כך על ידי סוכנת הנסיעות. על כן דורשים את כספם חזרה, כיוון שלא מימשו את חבילת הנופש.

הנתבעת טוענת כי מועד הנסיעה של התובעים תוכנן ליום א' ובאותו יום התקשרו התובעים בכדי לבטל את נסיעתם, דבר הכרוך בדמי ביטול עליהם ידעו מראש. הנתבעת טוענת שהיא סוכנות נסיעות המשמשת כמתווך בעסקה שבין הלקוח לספק שהוא הצד השלישי, ולכן אין לה אחריות על כך שהתובעים לא ידעו על דמי הביטול הנהוגים בטיסות צ'רטר. הצד השלישי טוען כי ידוע לכל שבטיסות צ'רטר, לא ניתן לבטל את הטיסה והנופש ללא חיוב במלוא סכום הרכישה. כך גם טענה הנתבעת.

דיון :

בפתח דברי אציין כי, גם אם הייתי מקבל את טענת הנתבעת כי תפקידה הינו של מתווכת בין התובעים לבין ספקית השירות, וכי ככזו- התחייבויותיה כלפיהם הן בתחום התיווך בלבד - הרי שעל הנתבעת כמתווך לנהוג בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת, ולמסור ללקוחותיה כל מידע מהותי הנוגע לעסקה. העובדה כי היא מתווכת בלבד, כטענתה, אינה פוטרת אותה מחובות של מי שניהל משא ומתן לכריתת חוזה, או חובות אחרות שבדין. תפקידם של סוכני נסיעות כדוגמת הנתבעת רחב מזה של מתווך. הם אלה שממליצים ומסייעים בידי נוסעים לבחור במסלולים התיור השונים המתאימים לצרכיהם ולאמצעיהם. לשם כך פונים אליהם, משלמים להם, ומעמד זה מטיל על סוכנות הנסיעות אחריות חוזית ונזיקית כלפי הלקוחות לגבי ארועים אשר בהם פועלת סוכנות הנסעיות בתפקיד שהוא מעבר לפעילות תווך.

אין חולק כי בין התובעים לנתבעת נכרת חוזה ולפיו תספק הנתבעת לתובעים חבילת נופש, ואין חולק כי נופש אכן לא סופק בשל ביטול התובעים.

לדברי התובעים, המלחמה פרצה שלושה ימים לפני צאתם המתוכננת מן הארץ, הם ניסו ככל שיכלו להודיע לסוכנות הנסיעות על דבר הביטול ומשלא הצליחו בכך התקשרו לסוכנות ביום המיועד וביקשו לבטל את נסיעתם. שני התובעים העידו כי יש להם בן ובת בצבא, וכי לשניהם קרובי משפחה בצפון הארץ. בנסיבות אלה, הם לא ראו עצמם ממשיכים בתוכניות ונוסעים לבלות בחו"ל.

סבור אני כי בנסיבות העניין, פטור אני מלדון בשאלה אם בוטל החוזה כדין אם לאו, שכן מצאתי כי זכאים התובעים לפיצוי מן הנתבעת, בשל הפרת החובה המוטלת על הנתבעת לנהל משא ומתן בתום לב, ובשל הפרת חובה חקוקה.

מן הראיות שבפניי עולה כי התובעים לא קבלו מידע לגבי תנאי ביטול חבילת הנופש, בודאי לא קבלו מידע בכתב. התובעים העידו כי מידע כאמור לא נמסר להם, הנתבעת לא סתרה טענה זו ולא הציגה כל ראייה כי מידע זה נמסר לתובעים. הן הנתבעת והן הצד השלישי הסתפקו בטענה כי ידוע שבגין ביטול טיסות צ'רטר אין החזר כספי.

ראשית אומר כי טענה ש"ידוע לכל" אינה הוכחה כי אדם מסוים ידע את המידע הנדון. מכאן שלא די בטענה כזאת כדי להוות הוכחה לכך שהתובעים ידעו כי לא יקבלו כל החזר במקרה של ביטול הנסיעה.

ואולם, הדברים הם מעבר לכך, שהרי על פי הדין, מחויבת הייתה הנתבעת למסור לתובעים מידע בכתב לגבי אפשרויות ביטול ומשמעותן הכספית.

סעיף 12ג לחוק שירותי תיירות, תשל"ו-1976 (להלן: "החוק") הסמיך את שר התיירות לקבוע בתקנות חובה על נותן שירות סוכנות נסיעות לגלות מידע בנוגע לשירות שהוא נותן, וכן לקבוע מהו עניין מהותי לעניין סעיף 13(ה) לחוק, דהיינו, מהו מידע שאי גילויו מהווה עבירה פלילית. אין ספק כי השירות אותו מכרה הנתבעת לתובעים הוא בגדר שירותי סוכנות נסיעות (ראה סעיף 1 לחוק).

תקנה 2 לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג-2003 (להלן: "התקנות") קובעת, בין היתר, כי סוכנות נסיעות תיתן למי שרוכש חבילת תיור מידע בכתב בכל הנוגע לשירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור. פרטי המידע שחובה על סוכנות נסיעות לגלותם כוללים גם מידע לגבי מועדים ותנאים אפשריים לביטול רכישת חבילת התיור בידי הלקוח ואם עליו לשלם בשל ביטול ומהו שיעור התשלום - ראה תקנה 3(2)(ד).

הנתבעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה כי מסרה למי מהתובעים מידע בכתב לגבי מועדים ותנאים אפשריים לביטול חבילת התיור ומה שיעור התשלום במקרה של ביטול. יש לציין כי מידע זה הוא מידע מהותי לעניין סעיף 13(ה) לחוק - ראה תקנה 4 לתקנות.

מכאן כי הנתבעת לא קיימה את חובתה שבדין למסור לתובעים מידע לגבי אפשרויות הביטול ועלותן הכספית.

משלא עשתה כן, סבור אני כי הפרה הנתבעת את חובתה לנהל משא ומתן בדרך מקובל ובתום לב, על פי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1073, הקובע כדלקמן:

12.(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.  

(ב)  צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10,13 ו-14 לחוק  החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 2, יחולו בשינויים המחויבים."