פינגרר ואח' נ' ברונפמן ואח'

החלטה

1.לפני בקשה מטעם נתבעים 1, 3 ו -4 (להלן:"המבקשים") להורות על מחיקת התביעה על הסף מחמת פורום לא נאות, העדר המצאה כדין, התיישנות ו/או שיהוי והעדר יריבות ועילה כלפי נתבעות 3 ו- 4 (להלן:"מבקשות 2 ו-3"), בהתאם לתקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן:"תקסד"א").

2.עסקינן בתביעה כספית על סך 4,000,000 ₪ לתשלום דמי תיווך בגין איתור משקיע ע"י התובעים (להלן:"המשיבים") לבקשת הנתבעים, אשר חבר לנתבעים ואפשר להם לבצע עסקה של רכישת גרעין השליטה בבנק דיסקונט.

3.תמצית טענות המבקשים:

א.ביהמ"ש בישראל אינו הפורום הנאות לבירור התובענה ויישום מבחן "מירב הזיקות" בענייננו, על העובדות המתוארות בכתב התביעה, מוביל למסקנה כי ישראל אינה הפורום הטבעי לדיון בהליך.

ב.המשיבים לא ביצעו המצאה כדין, לא ביקשו ולא קיבלו היתר המצאה לחו"ל ועל כן, לא שכנעו את ביהמ"ש כי בנסיבות העניין יש להחיל את סמכות השיפוט של מדינת ישראל על המבקשים שהינם ישויות משפטיות זרות.

ג.כעולה מכתב התביעה, ההתחייבות הנטענת נערכה בניו יורק בשנת 2004 ודי בכך כדי לקבוע כי התביעה התיישנה. כאמור בדו"ח מיידי שפרסם בנק דיסקונט ביום 1.2.2005, העסקה נחתמה ביום 1.2.05 וגם ממועד זה התיישנה התביעה. המשיבים מבססים את תביעתם על המועד בו בוצע הClosing, 31.1.2006. כך לגישתם, 14 ימים לפני תום תקופת ההתיישנות.

מקום בו ההתחייבות הנטענת ניתנה שנתיים קודם לכן, לא רשאים היו המשיבים להמתין עד לשבועיים לפני תום תקופת ההתיישנות, שכן ישנם שני מועדים מוקדמים יותר שיכולים להוות תחילת תקופת ההתיישנות ומכאן, ככל שהתביעה לא התיישנה, בוודאי שהוגשה בשיהוי ניכר.

ד.עפ"י כתב התביעה, המפגש בין המשיבים לבין נתבע 1 (להלן:"מבקש 1"), בו ניתנה ההתחייבות המוכחשת, התקיים במאי 2004 ובמועד זה, עפ"י תעודות ההתאגדות, טרם הוקמו המבקשות 2 ו-3.

לפיכך, מבקשות 2 ו-3 לא יכולות היו ליטול על עצמן את ההתחייבויות נשוא התובענה.

בנסיבות אלה, אין כל יריבות בין המבקשות 2 ו-3 למשיבים ואין כל עילת תביעה נגדן.

ה.ככל שביהמ"ש ימצא שאין להיעתר לבקשה על בסיס הבקשה, התגובה והתשובה, מבוקש לקיים דיון בבקשה.

4.תמצית טענות המשיבים:

א.דין הבקשה להידחות על הסף הואיל והבקשה הוגשה ללא תצהיר לאימות הטענות העובדתיות. למצער, יש לדחות את כל הטענות העובדתיות בבקשה.

ב.למבקשים בוצעה המצאה כדין. ההמצאה למבקש 1 נעשתה בהתאם לתקנות 477 ו – 482 (א) לתקסד"א.

ההמצאה למבקשות 2 ו-3 נעשתה בהתאם לתקנות 477, 482 (א) ו- 484 לתקסד"א.

ג.ישראל מהווה פורום נאות לניהול ההליך. מבחן "מירב הזיקות" מטה את הכף לטובת הפורום הישראלי והמבקשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי ביהמ"ש בישראל אינו הפורום הנאות לדיון בתובענה.

ד.המועד בו התגבשה הזכות לקבל דמי תיווך הוא מועד ההשלמה של העסקה, 31.1.06. באשר לטענת שיהוי, מקרה זה אינו נמנה על אחד מאותם מקרי קיצון אשר בהם מסלקים תביעה על הסף למרות שלא חלפה תקופת ההתיישנות.

ה.טענת המבקשות 2 ו-3 להיעדר עילת תביעה כנגדן היא טענה חסרת בסיס.