פילצר ואח' נ' חמאד ואח'

פסק דין חלקי

רקע כללי:

התובעים הגישו תביעה לפינוי וסילוק יד כנגד הנתבעים מהדירה הידועה כחלקה 40 גוש 7026 ברחוב 89 מספר 8 ביפו (להלן: "הדירה"). כמו כן בקשו התובעים סעד של פיצוי בגין הפרת הסכם מהנתבע 1.

בין התובעים לנתבע 1 נחתם הסכם מכר למכירת הדירה מהנתבע 1 לתובעים (להלן: "הסכם המכר").

משלא נמסרה החזקה בדירה לתובעים ולאחר שהתובעים גילו כי הנתבעים 2-5 נמצאים בדירה ומסרבים לפנותה הגישו את התביעה שבפניי.

הנתבעים 2-5 הגישו מצידם המרצת פתיחה 001392 בבית המשפט המחוזי בתל אביב בה בקשו בין היתר כי יינתן צו הצהרתי לפיו הסכם המכר בטל.

הדיון בתיק שלפניי נקבע לתחילת ספטמבר ואלו הדיון בהמרצת הפתיחה נקבע ל15.9.09. בהסכמת הצדדים נקבע כי החלטתי תינתן לאחר שבית המשפט המחוזי ייתן את פסק הדין בהמרצת הפתיחה.

הסכם דיוני זה נבע מכך שהיה ברור שהחלטת בית המשפט המחוזי, תהווה מעשה בית דין לגבי התביעה שבפניי, שכן אם ההסכם בטל אין עילה לפינוי הנתבעים, ומאידך אם ההסכם תקף על הנתבעים לפנות את הדירה .

ביום 18.11.09 נתן סגן הנשיא כבוד השופט זפט את פסק הדין בהמרצת הפתיחה (להלן: "פסק הדין בהמרצה") ודחה את הבקשה, דהיינו החלטת בית המשפט המחוזי קובעת למעשה:

1. הסכם המכר תקף.

2. הנתבעת 2 אינה זכאית להירשם כבעלים של מחצית מזכויות החכירה המהוונות בדירה ואיננה בעלת זכויות מגורים ושימוש בדירה יחד עם יתר הנתבעים.

3.הנתבעים אינם דיירים מוגנים בדירה ואינם ברי רשות לישיבה ולמגורים בה.

התובעים הגישו בקשה למתן פסק דין לפינוי הדירה לאור פסק הדין בהמרצה . לטענתם לאחר שחלף המועד להגשת ערעור על פסק הדין בהמרצה, מהווה הוא מעשה בית דין בתביעה שבפניי.

הנתבעים הגישו באיחור תגובה לבקשה ובה טענו כי הצדדים מנהלים מו"מ והם למעשה כבר גיבשו הסכם פשרה. לצורך כך בקשו הנתבעים כי תינתן להם אורכה של 14 יום לסיים את המו"מ.

עוד בטרם חלפו 14 היום הגישו התובעים בקשה נוספת לבית המשפט למתן פסק דין לפינוי וטענו כי אין כל מו"מ בין הצדדים וכי המו"מ הקצר שהתנהל בין הצדדים הסתיים ללא כל הסכם.

בנסיבות אלו ולאחר שהנתבעים לא הגישו כל תגובה לגופו של עניין אינני רואה כל הצדקה להמשיך ולחכות לתגובת הנתבעים. לאור האמור לעיל ניתנת בזאת החלטתי בבקשה לפינוי וסילוק יד.

דיון:

טענתם העיקרית של הנתבעים שלא להיעתר לבקשת התובעים ולדחות את הבקשה לפינוי הייתה כי יש לבטל את הסכם המכר, שלטענתם נחתם ללא הסכמתה של הנתבעת 2 שהיא אשתו של הנתבע 1 ומתוקף כך בעלת זכויות דירה. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הזכויות הרשומות בדירה היו רק של הנתבע 1.

לאחר שטענה זו נדחתה בפסק הדין בהמרצה ,קיים מעשה בית דין בין הצדדים ולפיו הסכם המכר תקף ולנתבעים אין כל זכויות בדירה.

בית משפט המחוזי דחה את טענותיהם של הנתבעים לאחר ששמע את עדותם והעדיף את עדותם של התובעים (עמוד 5 לפסק הדין בסעיף 3). בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה על כל סעיפיה כפי שפורט לעיל. הנפקות המשפטית של פסק הדין בהמרצה היא מתן צו פינוי בתביעה שבפניי.