פיליאנסקי נ' תורגמן

פסק דין

לפני תובענה כספית להחזר דמי תיווך בסך של 2,200 ש"ח ששולמו ע"י התובעת לנתבע וכן לתשלום סך של 5,300 ש"ח בגין עגמת נפש.

התובעת טענה בכתב התביעה, כי אמנם חתמה על חוזה לשכירתו של הנכס שהראתה לה מתווכת ממשרדו של הנתבע, אך חוזה זה בוטל מאחר והדירה לא הייתה ראויה למגורים, ועל כן יש להשיב לידיה את דמי התיווך.

הנתבע טען בכתב ההגנה, כי העובדה שלאחר חתימתו של חוזה השכירות הוא בוטל בהסכמת המשכיר אינה משנה לעניין חובתה של התובעת לשלם לו דמי תיווך כמתחייב.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 4.5.14, נשאל הנתבע על ידי האם התובעת חתמה על הסכם תיווך, והנתבע טען כי אמנם נחתם הסכם כאמור. התובעת הכחישה טענה זו. בהחלטה שניתנה בסיום הדיון אפשרתי לנתבע, באופן חריג ויוצא דופן להליך בתביעות קטנות, להציג את הסכם התיווך בתוך 14 יום, והנתבע אמנם הציגו ביום 14.5.14 (בק' מס' 2). כאמור בהחלטה שניתנה בדיון, נשלחה הודעת הנתבע לתגובת התובעת בתוך 14 יום. עיון בתיקיית 'מזכירות – המצאות שבוצעו' בתיק האלקטרוני מעלה, כי דבר הדואר, אשר נשלח לכתובתה של התובעת, כפי שנמסרה עת הוגשה התביעה, הוחזר ביום 15.5.14 בציון 'לא ידוע'.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי טענות הצדדים בדיון אף עיינתי בהסכם התיווך שנחתם ע"י התובעת, כמפורט לעיל, אני סבורה כי יש לדחות את התביעה.

צודק הנתבע בטענתו, כי משנחתם חוזה שכירות, אף אם בוטל בהסכמה, קמה החובה לתשלום דמי התיווך, בהתאם להסכם התיווך.

המתווך אינו "ערב" לקיומו של חוזה השכירות, ותפקידו הסתיים בחתימת החוזה. התובעת אינה מכחישה כי הנתבע הוא אשר הראה לה את הדירה, ועל כן היה הגורם היעיל לצורך חתימת חוזה השכירות. התובעת טענה, כי בביקור הראשון בדירה, אשר לאחריו נחתם חוזה השכירות, לא ניתן היה לראות את מצבה של הדירה מאחר והביקור נעשה בלילה; אם כך הם פני הדברים, לא ברור מדוע חתמה התובעת על חוזה שכירות, ולא עמדה על כך שתראה את הדירה באור יום לפני שהיא מתחייבת בהסכמים משפטיים מחייבים.

בכל מקרה, המתווך אינו בעל הדירה, הוא אינו אחראי למצבה בשום צורך ואופן, ולא ברור מדוע סבורה התובעת כי יש לחייבו להשיב לה דמי תיווך, כאשר היא עצמה לא ביצעה בדיקה סבירה של הדירה, וחתמה על חוזה שכירות כלאחר יד. טענת התובעת, כי המתווך הטעה אותה, נדחית אף היא; התובעת עצמה אישרה כי בפעם השנייה שהייתה בדירה, באור יום, ראתה בדיוק את מצבה. איש לא כפה על התובעת לחתום על חוזה שכירות לאחר הביקור הראשון בדירה, ואין להטיל על המתווך את האחריות למחדליה שלה.

משלא הוגשה כל תגובה מטעמה של התובעת להודעת הנתבע אליה צורף הסכם התיווך עד היום (אף התובעת לא עדכנה כתובתה לצורך קבלת המסמך), הרי שאין לי אלא לקבל את הסכם התיווך כהסכם מחייב שנחתם בין הצדדים.

התוצאה היא כאמור כי התביעה נדחית.

הואיל והסכם התיווך, שהינו מסמך מהותי ביותר, לא צורף ע"י הנתבע לכתב ההגנה, והנתבע גם לא הביאו לדיון, ולמרות שהוריתי על דחיית התביעה, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תואיל ותשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' סיוון תשע"ד, 05 יוני 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: