פילו נ' פרי

פסק דין

התובע והנתבע התקשרו בהסכם לשם הקמת אתר באינטרנט לעסקו של התובע.

ההסכם צורף לכתב התביעה.

ההסכם נחתם ביום 12.1.10.

לטענת התובע ולטענת בתו הם לא היו שבעי רצון מן העבודה שבוצעה על ידי הנתבע.

נטען כי האתר החל לפעול באיחור ובניגוד לסיכום לפיו יימחקו מחירים הצמודים למוצרים מסוימים ויושמטו מן התמונות הופיעו המחירים לצד התמונות ולכן התקשרו לקוחות ודרשו לקבל את המוצרים במחיר שצוין ליד התמונה, שהינו מחיר העלות לתובע.

לפיכך נאלץ התובע לפצות את הלקוחות בקניה הבאה.

כמו כן נטען כי בשל העבודה הכושלת נאלץ התובע לפנות למעצב אתרים חדש שיבנה את האתר כנדרש.

הנתבע התכחש לטענות המופנות כלפיו וטען כי ביצע את העבודה בצורה ראויה וכי לא סוכם כי עליו יהיה למחוק את המחירים שהוצגו לצד התמונות.

בעדותו טען התובע כי הוא אינו תובע בגין האיחור של הפעלת האתר, אלא בגין התשלום למעצב האתרים וכן בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מפניית הלקוחות והצורך למכור את המוצר בסכום העלות בלבד.

לעומתו העידה בתו וטעה כי לנוכח המחיר הנמוך המוצר "נשרף" ולכן לא נמכר כלל.

לטענת הבת נרכשה סחורה בשווי של בין 10,000 ל-12,000 ₪ ולראיה הציגה רשומוני יבוא.

מן הנתונים שהציגה לא ברור מתי בוצעה ההזמנה, מתי שולם בגינה ואיזה סכום, וכן לא ברור כלל ועיקר האם אכן עסקינן ברשומוני יבוא ואם התובע נהג על פי הרישומים.

למותר לציין כי התובע לא הציג קבלה על תשלום למעצב אתרים, אלא הציג קבלה על קידום קמפיין בפייסבוק.

יתר על כן, גם אם שולם למעצב אתרים, הרי לכל היותר ניתן היה לתבוע את הסכום ששולם לנתבע שכן ממילא אם היו פונים לאותו מעצב, היו מחויבים באותו סכום.

בהסכם שנכרת בין הצדדים לא צוין כי הוטל על הנתבע למחוק את מחירי הפריטים המופיעים לצד התמונות.

אשר על כן, התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח את תביעתו.

לפיכך התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 400 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.