פיביש נ' דהן

החלטה

החלטתו של רשם ההוצאה לפועל מיום 04/02/2013 קבעה, כי ההתנגדות הוגשה באיחור, עמה גם בקשה להארכת מועד וכי המועד האחרון להגשת ההתנגדות, בלא להיזקק לארכה, חל ב- 03/03/98.

בקשת המבקש נסמכת בתצהירו, שנעשה הן לתמיכה בהתנגדות והן לתמיכה בבקשה להארכת מועד להגשתה. בעניין הארכה המבוקשת, מצהיר המבקש, כי "... את האזהרה בתיק ההרצאה לפועל קיבלתי לפני זמן רב. בעקבות קבלת האזהרה פניתי אל עו"ד עמוס מרדכי, הוכחתי לו שאין לי קשר להמחאה וביקשתי שיוציא אותי מהתיק. עורך הדין אמר שיהיה בסדר, ומאז לא קרה כלום משך שנים..." וכן, "... לאחר מספר שנים שוב התעורר העניין, כי קיבלתי מכתב נוסף, ואז שוב פניתי לעורך הדין. עורך הדין השיב לי שהוא יודע שאני לא קשור לתיק, אבל הלקוח שלו מתעקש..."

תשובת המשיב מיום 21/02/2013, מציינת, כי הבקשה הוגשה כ-15 שנים לאחר המועד האחרון להגשת התנגדות, ואין עמה כל טעם מיוחד, מכוחו יוארך המועד.

התשובה מונה (ומצרפת סימוכין) לשלל הליכי הוצל"פ שננקטו כנגד המבקש, למן שנת 1998 עד 2011 ועד בכלל.

מענה המבקש מיום 10/03/2013, הוגש בלא תצהיר ומלין הוא בראשיתו, על היעדר תצהיר בתשובת המשיב.

המענה מצביע על אי נקיטת הליכים כנגד המבקש, בין 1009 לבין 2011, והמסקנה המוסקת מכך.

לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובמענה לה, דין הבקשה להידחות:

המבקש אינו מכחיש כי האזהרה לחייב נמסרה לו לפני שנים רבות. הוא נאחז בהיותו הדיוט שאינו בקיא רזי המשפט, ותולה בכך את "מחדלו".

לו היה טיעון זה קביל, לא היה כלל צורך לנמק בקשה להארכת מועד, בנימוק אחר זולת ההדיוטות.

המבקש ישא בהוצאות המשיב לשכ"ט עו"ד, בסך 911.00₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום, ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, י' סיון תשע"ג, 19 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: