פיאונה נ' אבי ואח'

פסק דין

 במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה, התובעת היתה הבעלים של רכב מסוג הונדה סיביק, שנת ייצור 2004 מ.ר. 5642251 (להלן: "הרכב").

ביום 5.8.10 פגע הרכב של הנתבע 1 מ.ר. 3451656 ברכב התובעת.

הנתבעת 2 הינו חברת הביטוח בה ביטח הנתבע 1 את רכבו. משלא הוכחשה חבותם של הנתבעים, העבירה הנתבעת 2 לידי התובעת ביום 29.11.10 את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בסך של 19,703 ש"ח.

המחלוקת העומדת להכרעתי הינה מה גובה הנזק שנגרם לתובעת, כאשר המחלוקת מסתעפת למעשה לכמה שאלות.

בטרם אפנה לדון בשאלות אלו אסקור את התנהלות התובעת בכל הנוגע לנזקי התאונה.

התובעת פנתה למחרת התאונה לשמאי הרכב מר דורון עד, שבדק את הרכב והעריך את הנזק בסכום כולל של 23,406 ש"ח. השמאי עד גם ציין בחוות דעתו כי ירידת הערך המסחרית של הרכב הינה בשיעור של 30% ובסכום של 16,000 ש"ח.

לסיכום חוו"ד ציין, כי היקף הנזק הכולל הינו בשיעור של 73% משווי הרכב לפני התאונה, ועל כן יש אבדן כללי קונסטרוקטיבי, ואין כדאיות לתקן את הרכב.

7. ביום 9.8.10 פנתה התובעת לנתבעת 2 במכתב שנשלח בדואר רשום ודרשה תשלום פיצויי בסך של 40,997 ש"ח, וזאת לאחר שניכתה משווי הרכב את שווי השרידים בסך של 16,000 ש"ח. בסעיף ו' למכתב דרשה התובעת את הפיצוי בתוך 10 ימים מקבלת המכתב, שאם לא כן תפנה לערכאות. מכתב זה הגיע לידי הנתבעת 2 ביום 15.8.10.

8.ביום 17.8.10 מכרה התובעת את שרידי הרכב לגב' מאיה משה בסכום של 16,000 ש"ח.

הנתבעת 2 פנתה בחלוף כ-3 שבועות ממועד קבלת המכתב לשמאי הרכב מר צור אלוני, השמאי אלוני פנה לתובעת לצורך בדיקת הרכב וזו הודיעה לו שהרכב נמכר וכדי לקבל פרטים על הרוכשת עליו לפנות לסוכן הביטוח של התובעת. מר אלוני פנה לסוכן הביטוח אשר על פי הצהרתו הפנה אותו לבן זוגה של רוכשת הרכב, שהוא סוחר רכב, והוא סירב לשתף עימו פעולה.

אין חולק כי מר אלוני לא בדק את הרכב אלא נתן את חוות דעתו על בסיס הצילומים שצילם השמאי עד, וקבע כי סך הנזק עומד על 15,333 ש"ח וירידת הערך הינה בשיעור 10% בלבד. לחילופין בחן השמאי אלוני את אפשרות מכירת הרכב ללא תיקון, נקבע, כי שווי השרידים הוא בסך של 27,000 ש"ח.