פטור האישה מהחזרת תכשיטים, הוצאות שהוציא האיש על דירתה, והלוואה שלקחה מהבעל לצורך שיפוץ דירתה

בדיון שהתקיים ביום ל' בסיון תש"פ (22/6/2020) ביה"ד שמע ביה"ד את הצדדים במספר נושאים, וכן שמע ביה"ד את עדותו של הרב י'.

תביעות האיש

• א. החזר טבעת אירוסין שנתן האיש לאישה, כאשר לטענתו היא שווה 40.000 ₪.
• ב. החזר תשלום עלות שיפוץ ששיפץ האיש בדירת האישה, שלטענת האיש הייתה על סך של 40.000 ₪ (ואילו לטענת האישה לא יותר מסך של 10.000 ₪ כדלהלן).
• ג. החזר הלוואה בסך 212.000 ₪ שהלווה האיש לאישה לצורך קניית דירה נוספת שרכשה האישה. לגבי טענת האישה כי פרעה לו חלק מההלוואה מדמי השכירות שקבלה מדירתה, טוען האיש כי הכספים הנ"ל שימשו לכלכלת הבית ולא לפירעון ההלוואה.

תביעות האישה ותגובות האישה לתביעות האיש:

• א. האיש לקח מהאישה תכשיטים שהוריו נתנו לה בסך של 50.000 ₪.
• ב. עלות השיפוץ היה בסכום נמוך לצורך עבודת האיש בלבד ואין לה כל צורך בכך, ואין לה התנגדות להרוס את המבנה שבנה האיש.
• ג. האישה מודה בסכום ההלוואה וטוענת שלמרות שהבעל הסכים לתת לה את הסכום הנ"ל כמתנה היא אמרה לו שהיא מעוניינת להחזיר לו את הסכום ע"י פירעון מדמי שכירות ץחודשית שהיא מקבלת מדירתה שבבעלותה הבלעדית עוד מלפני הנישואין, וזאת בהתאם להסכם ממון שנחתם בין הצדדים שהחריג דירה זו מזכות כל שהיא לאיש בדירה או בזכות מזכויות הדירה. האישה טוענת שהיא החזירה לאיש מהסך הנ"ל חלק מההלוואה.

דיון והכרעה

תכשיטים שנתנו הורי האיש לאישה

מתנות וכן תכשיטים שקרובי האיש נותנים לאישה, הדין הוא שאינם חוזרים לא לבעל ולא לקרוביו, דאע"ג שתכשיטים שהבעל נתן לאישה הדין הוא שחוזרים לבעל בגירושין, זהו משום "דיהיב לה אדעתא למיקם קמיה", אבל מתנות שקרוביו נתנו אינם חוזרים, וכן נפסק ברמ"א אהע"ז סי' צט בשם הריב"ש. לפיכך על האיש להחזיר לאישה את התכשיטים שנתנו לה הוריו שלקח אותם מהאישה, וזכות האישה לקזז את שוויים מחובה לאיש אם האיש לא ישיב לה אותם.

תביעת האיש להחזר הטבעת שהוא נתן לאישה בזמן האירוסין

בשו"ע אה"ע סי' צ"ט מבואר שמתנות שהאיש נתן לאשה יש חילוק בין בגדי שבת ומועד ותכשיטים, ובין שאר מתנות, שבבגדי שבת ותכשיטים אמרינן שלא הקנה לה במתנה גמורה אלא רק שתתנאה בהן לפניו בלבד, ולכן בגירושין דינם לחזור לאיש. אך מצינו שיש סברא לומר שנתן לה במתנה גמורה ולא שנתן לה רק רשות להשתמש. וכן הסיק בפס"ד של ביה"ד ירושלים (הרה"ג לביא, תם ומלכא שליט"א) בתיק 1054410/6 מיום ג' בסיוון תשע"ח (17/5/2018) בדעת דיין א' שכתב:

בתשובת חבלים בנעימים לא הורה לדחות מהלכה את פסק הרמ"א, אך כתב שמאחר שהכל מיוסד על אומדנא של הבעל שלא נתן למתנה גמורה, על כן אין לדון כן בכה"ג שכבר אין אומדנא, כגון כשכתבו בכתובה "חוץ מתכשיטים השייכים לגופה", וזאת על יסוד דברי הנודע ביהודה תניינא אבן העזר סימן ק' שכתב [...]

וכן בספר ערוך השלחן חו"מ סימן צז סעיף ל כתב:

ובגדי שבת ויו"ט יש מחלוקת אם הם דומין לבגדי חול או לכלי כסף וזהב, ויראה לי לפי מנהג מדינתינו שדומים לבגדי חול, שרוב בני אדם מקנין הבגדים אף היותר יקרים לנשיהם ובניהם ובנותיהם לחלוטין. וכן התכשיטין שנושאת על גופה כמו נזמים וטבעות ונזמי האוזן ומרגליות שעל צוארה מקנה לאשתו במתנה גמורה, וכשקנה אותן בעדה הוה כהקנה לה במתנה גמורה ואין בע"ח גובה מהן אף לאחר מיתת הבעל, כיון שהן שלה ושל בניה [כנלע"ד דלא כשע"מ].

העולה מדברינו שביחס לתכשיטים שהבעל קנה לאשתו כתב הבית מאיר שבסתמא על דעת המנהג הוא נותנן לה. אך אם ידוע שנתן לה במתנה חלוטה, היא שלה.