פחימט נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה אשר ניתן ביום 14.6.11 על ידי כב' השופט ש. בנג'ו בתיק ת"ד 1293-09-10.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין העבירות של אי מתן זכות קדימה לרכב בפניה שמאלה, עבירה לפי תקנה 64 (א') (2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות") וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), עבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף, עבירה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות בצרוף סעיף 38 (3) לפקודה ועבירה של נהיגה רשלנית לפי סעיף 62 (2) לפקודה ביחד עם סעיף 38 (2) (3) לפקודה.

בכתב האישום נטען כי ביום 12.3.10 נהג המערער ברכב פרטי ברח' זלמן ארן בקרית חיים. המערער הגיע אל מול בית מס' 19 כשהכביש דו סטרי – חד נתיבי ובצידי הדרך חנו כלי רכב.

אחרי רכב המערער נסע אופנוע שיצא לעקיפת רכבו של המערער אשר האט את מהירות נסיעתו. המערער לא הבחין באופנוע והחל פונה שמאלה מבלי לוודא שהדרך פנויה ובכך חסם את דרכו של נהג האופנוע וגרם לתאונה.

כתוצאה מהתאונה נחבל נהג האופנוע בגופו וסבל משבר מרוסק עם תזוזה. המערער הודה בפני בית המשפט לתעבורה, הורשע ונידון לעונשים הבאים:

פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך 8 חודשים, פסילה על תנאי של 3 חודשים ולמשך 3 שנים וקנס כספי בסך 1,500 ₪.

הערעור מופנה כנגד חמרת הדין.

ב"כ המערער טוען כי העונש שהוטל על המערער חמור ולא לקח בחשבון את הודאת המערער המיידית, נסיבותיו האישיות ויתר השיקולים לקולא.

לדעת ב"כ המערער יש להקל בעונש הפסילה בפועל.

בצד העבירות בהן הורשע, נקבע עונש מינימום של 3 חודשים ובנסיבות הענין לא היה מקום להחמיר איתו מעבר לעונש המינימום.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לדעתו העונש שקול ומדוד.

לאחר שעיינתי בגזר הדין של בית משפט לתעבורה, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור.

אמנם בצד העבירות בהן הורשע המערער קבוע עונש מינימום, אך אין בכך כדי להגביל את סמכותו של בית המשפט מלהטיל עונש העולה על עונש המינימום.

בית משפט לתעבורה בחן את הנסיבות וסבר כי אין להסתפק בעונש המינימום הקבוע בחוק, נתן את דעתו לחמרת העבירות ומדיניות הענישה ולכן הטיל עונש פסילה של 8 חודשים.

כידוע, אין ערכאת הערעור נכנסת לנעליה של הערכאה הדיונית ובוחנת את העונש כאילו היא יושבת בדין. ערכאת הערעור בוחנת את העונש בהתאם לרמת הענישה המקובלת והאם העונש שהוטל חורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים.

- ראו בענין זה ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3.7.06); ע"פ 5057/06 אגבריה נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 3.5.07); ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.09) וע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10).

בבואי לבחון את העונש שהוטל אני בדעה כי עונש זה אינו חורג מרמת הענישה המקובלת ועל כן לא מצאתי מקום להתערב בגזר הדין על כל רכיביו.

אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

הרישיון יופקד, אם טרם הופקד והקנס ישולם בשלושה תשלומים שווים כשהתשלום הראשון יהיה ביום 1.9.11 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.