פז נ' פלונית

תביעה לסילוק יד מנכס מקרקעין שהתובע זכאי להירשם כבעליו ושהנתבעת מחזיקה בו.

כתבי הטענות

1. בכתב התביעה נטען כך: התובע זכאי להירשם כבעלים של נכס מקרקעין הנמצא בקומת הקרקע בבית משותף ברחוב שלום עליכם 54 בתל אביב הידוע כתת-חלקה 1 בחלקה 79 בגוש 8906 ("הנכס"). התובע רכש את הזכויות בנכס מהבעלים הרשום, גב' נטע ינאי וגב' מלכה קוצר, ביום 8.3.1990. עקב פטירתו בטרם עת של עורך הדין שטיפל בעסקת המכר עבור התובע, טרם הושלם הרישום ואף לא נרשמה הערת אזהרה. התובע שילם למוכרות את מלא התמורה בעד הנכס והוא זכאי להירשם כבעליו. במסגרת הליכים שהתובע מנהל לצורך השלמת הרישום, פנה התובע לעיריית תל אביב-יפו לצורך קבלת אישור עירייה ללשכת רישום המקרקעין בדבר היעדר חובות. לשם כך תואמה עם נציג העירייה מדידה וביקורת בנכס ליום 6.5.2020. בבואם להיכנס אל הנכס, התברר כי מנעול הדלת הוחלף. לאחר בירור התגלה שהנתבעת השתלטה באופן לא חוקי על הנכס ועל רכוש התובע שאוחסן בו. במצב זה אין לתובע אפשרות להשלים את הליכי הרישום. התובע התלונן במשטרה על הפלישה, ללא הועיל. התובע מציין כי הנתבעת מתגוררת בדירה שבקומת הקרקע בבית המשותף הרשומה בפנקס הזכויות כתת-חלקה 4 (דירה שהזכויות בה רשומות על שם מדינת ישראל). על רקע עובדות אלו עותר התובע לסלק את ידה של הנתבעת מהנכס. עוד הוא מבקש היתר לפיצול סעדיו.

    

2. הנתבעת טוענת להגנתה, כטענות סף, להתיישנות התביעה, לשיהוי, לחוסר תום לב ולהיעדר ניקיון כפיים. נטען כי הנתבעת היא נכה 100% על רקע נפשי, ואחותה מחזיקה בייפוי כוח לטפל בענייניה. לטענת הנתבעת, היא בעלת הזכויות בנכס והיא מתגוררת בו למעלה מ-25 שנה מבלי שהתובע פעל למימוש הזכויות הנטענות על ידו בנכס, וזאת על אף שהיה מודע שהנתבעת משתמשת בו ואף משכירה אותו לצדדים שלישיים. הנתבעת גורסת שרכשה את הדירה שבה היא מתגוררת ואת הנכס דנן מאותם בעלים, מר אליה עבודי, בהסכם מכר מיום 11.3.1998, וזאת לאחר כמה שנים שבהם התגוררה בו בשכירות. נטען כי באי-רישום הערת אזהרה ביצע הנתבע מחדל רשלני העולה כדי חוסר תום לב. עוד נטען כי התובע לא הוכיח ששילם מסים עבור רכישת הנכס; וכי הנתבעת שילמה את תשלומי החובה בגין הנכס לאורך השנים. חיבורי החשמל והמים לנכס הם חיבורים ישירים מהדירה שבה הנתבעת מתגוררת. לבסוף נטען כי בהליך משפטי אחר משנת 2017 (הנוגע לנכס אחר בבניין) אחות התובע הייתה תובעת, ושמו של התובע לא הופיע.

    

3. בכתב תשובה טען התובע כי הנתבעת מערבבת בין שני נכסים: היא מתגוררת בתת-חלקה 4, שרשומה על שם מדינת ישראל (ולא על שם אליה עבודי). הנכס מושא התביעה הוא מחסן, תת-חלקה 1, שהיה רשום עד לא מזמן על שם מנוחה מדברי ז"ל ועל שם בנותיה שמהן רכש את הנכס. נכון להיום רשומה על שם התובע הערת אזהרה, ואי-יכולתו לקבל אישור עירייה מונע את השלמת הרישום. לבסוף נטען כי אין במצבה האישי של הנתבעת כדי לאפשר לה להשתלט על נכסים לא לה.

    

   מתווה ההתדיינות

4. בית המשפט מינה מומחה מוסכם מטעמו, את המודד עלי צרצור, לבדיקת מיקום הנכס וזיהויו על גבי תשריט הבית המשותף. המומחה נתן חוות דעת והבהרות. מסקנתו, בסופו של דבר, הייתה שהנכס דנן (תת-חלקה 1) נמצא בקומת הקרקע של הבניין, והגישה אליו מבחוץ. היא שונה מתת-חלקה 4 שממוקמת במקום אחר בבניין. הצדדים לא חלקו על מסקנות חוות הדעת (לאחר ההבהרות), והמומחה לא נחקר.

    

5. החקירות הראשיות של בעלי הדין והעדים הוגשו בתצהירים. התובע הצהיר בעצמו. הנתבעת הצהירה בעצמה, וכן צירפה תצהירים של שלוש ידידות שלה: גב' אביבה מדלסי, גב' חגית חוה וגב' אילנה אביטל. גב' חוה לא התייצבה למתן עדות, ותצהירה לא משמש ראיה.