פורת חגית נ' פורת צוריאל ואח'

פסק דין

התובעת, ילידת 10.12.1985, נפגעתה בתאונת דרכים שאירעה ביום 14.1.2005. אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעים לשאת בנזק.

לבדיקת התובעת מונה ד"ר א' רוזנטל מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. בחוות הדעת הוא מפרט את תלונות הנבדקת ואת ממצאי הבדיקה. בפרק הסיכום והמסקנות הוא מתייחס לתאונת דרכים קודמת, שאירעה בשנת 2003, וכותב את הדברים הבאים:

"נפגעה בתאונת דרכים כהולכת רגל בשנת 2003. בתאונה זו נפגעה בברך שמאל, צוואר וגב תחתון. בעקבות חבלה בתאונה זו נקבעו לה 10% נכות אורטופדית לצמיתות בהתאם לסעיף 37 (7) (א').

להערכתי לא חלה החמרה צמיתה במצבה הרפואי בתחום האורטופדיה של גב' פורת חגית בעקובת פגיעתה בתאונה הנידונה ומצבה הרפואי תואם את אחוזי הנכות שנקבעו לה בעקבות פגיעתה בתאונה הקודמת בשנת 2003."

לאחר קבלת חוות הדעת נשלחו למומחה שאלות הבהרה שבהן נטען בפניו כי קיימת החמרה במצבה. המומחה השיב לשאלות כי מצבה הרפואי של התובעת תואם את אחוזי הנכות שנקבעו לה בתאונה הקודמת. גם מספר שאלות הבהרה נוספות שנשלחו לאחר מכן לא הביאו את המומחה לשינוי בעמדתו.

התובעת ביקשה לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו. בישיבה שהתקיימה ביום 17.12.09 נשאל המומחה האם חוות דעתו של פרופ' פוגרונד, שנתן חוות דעת בנוגע לתאונה הקודמת, עמדה בפניו והוא השיב, כפי שגם כתב בחוות הדעת, כי אכן כך. הוא הסביר כי אחוזי הנכות שיש לתובעת כיום אינם עולים על 10% ואלו נקבעו לתובעת בעקבות התאונה הקודמת. לדבריו 'יכול להיות שאם הייתי כותב את חוות הדעת בזמנו במקום פרופ' פוגרונד יתכן שאז הייתי מחליט שאין 10% אך מצבה כיום לא עולה על 10% נכות.' (עמ' 1, ש' 18-20). המומחה שב והדגיש כי ה'בייס ליין' שלו היה קביעת הנכות הקודמת והמצב היום אינו שונה. הוא לא שלל כי יתכן והבייס ליין היה נמוך יותר (עמ' 2, ש' 7-8). לאחר שבקשה שהוגשה לפסילת המומחה ולמינוי מומחה נוסף נדחתה ביקשה התובעת לשוב ולחקור את המומחה אך בסופו של דבר ויתרה על כך בשל חוסר יכולת כלכלית. התובעת שבה ושלחה למומחה שאלות הבהרה ובין היתר הציגה בפניו הפנייה שקיבלה לניתוח והיא למדה מכך על החמרה במצבה.

בפתח ישיבת ההוכחות הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה ולפיה יינתן פסק דין לפי סעיף 4 ג' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 לאחר שישמעו טענות הצדדים.

המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא בשאלה האם יש להתערב בקביעת הנכות שעשה ד"ר רוזנטל. אין למעשה מחלוקת על כך שד"ר רוזנטל מצא כי מצבה הנוכחי של התובעת מתאים לנכות של 10% ולכן מאחר שנכות זו נקבעה לתובעת כבר בעבר בשל פגיעה דומה – אין לזכותה בנכות נוספת. עמדת התובעת היא כי מקום בו מתרחשת תאונה 'חדשה' על המומחה לבדוק מחדש את מצבה עובר לתאונה ולהאריך את ההחמרה שנגרמה בתאונה במנותק מהשאלה האם נקבעה נכות בעבר או לא. הנתבעים טוענים כי אין לעשות כן וכי יש לקבוע כי אין לתובעת נכות צמיתה.

כפועל יוצא מההכרעה בשאלה שלעיל טען כל אחד מהצדדים את טענותיו לגבי הערכת הנזקים: מצבה הנוכחי של התובעת; ההחמרה ככל שקיימת לאחר התאונה נשוא התביעה והיחס בין נכות זו לנכות שנקבעה בעבר. מאחר וכאמור פסק הדין ניתן על דרך הפשרה לא יכללו בו נימוקים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי בין היתר גם לכך שהתובעת נשאה בעלות שכרו של המומחה באופן חלקי, בעלות חקירתו בבית המשפט וכן למכלול הנתונים אני פוסק לתובעת פיצוי בסכום כולל של 23,500 ₪.

סכום זה כולל את שכר טרחת עורך הדין ואת הוצאות המשפט. מתוך הסכום יש להפחית את סכום ההוצאות שנפסק לחובת התובעת בהחלטה מיום 3.10.10.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"א, 11 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: