פורטונה נ' מיקדש

החלטה

לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתי מיום 14/4/2010 בתיק זה, ולהאריך את המועד להגשת בקשה לפטור מאגרה.

המועד המדובר קבוע בחיקוק (תקנה 14(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 ונדרש טעם מיוחד כדי להאריכו.

המועד חלף כבר בחודש מאי 2008 ואילו המבקש הגיש את בקשתו רק ביום 18/2/2010.

טענתו היחידה של המבקש בעניין המועד הוא כי "לא ידע" על הצורך בתשלום המחצית השנייה של האגרה עד שפנו אליו מהמרכז לגביית קנסות ואגרות.

טעם זה, איננו טעם מיוחד.

כב' הש' ב' אוקון ניתח את המושג "טעם מיוחד" בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פד"י נ"ה (2), 904, בעמ' 908:

"טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין, כמו מוות או מחלה.

טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטגוריה זו ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית.

אין מכירים כטעם מיוחד בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד, כמו קשיי הבנה או עומס עבודה.

אין נעתרים לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה.

שיקולים אלו כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרושה שלטעם המיוחד אופי של העדר שליטה או של תקלה שאינה רגילה או צפויה". (ההדגשות שלי – י.ב.).

כל שטוען המבקש הוא כי לא הבין את הוראות החוק, וכי לא ידע שהצד אשר יפסיד במשפט זה, ייאלץ לשלם את אגרת המחצית השנייה.

טעם זה, שכל כולו תלוי במבקש בלבד, ונובע מאי-הבנה של החוק ו/או מחדל בבירור תוצאותיו המלאים של המשפט (הרי שהמבקש יכול היה לגשת למזכירות בית המשפט ולשאול מה תהיינה תוצאות הדיון במלואן), איננו טעם מיוחד.

כמו כן, המבקש אינו מציין בתצהירו מועדים כלשהם. הוא משתמש בלשון כללית ומעורפלת כגון "ואז נודע לי" או "ואז ביקשתי פטור". לא ניתן ללמוד בדרך זו, על המועדים בהם ידע, לראשונה, על דרישת המרכז לגביית קנסות ואגרות, ועל הזמן שחלף עד שהגיש את בקשותיו.

כידוע, טעם מיוחד אינו "חי לעד", וההלכה היא כי "טעם מיוחד שהיה קיים יכול שיפוג, אם לא הזדרז המבקש ולא ביקש הארכת מועד תוך זמן סביר לאחר שהוסרה הסיבה שמנעה אותו מלפעול. בעניין אחד הכיר בית המשפט בכך שמקרה אבל על מותו של קרוב משפחה יכול להצדיק בקשה להארכת מועד, אבל הבקשה הוגשה כעבור למעלה משנה מפטירת המנוח, ונדחתה מפאת ההשהייה" (ההדגשה שלי – י.ב.). (ד"ר זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעמוד 891)

זאת ועוד, למבקש סעד חלופי בדמות פנייה למרכז לגביית קנסות ואגרות, בשל מצבו הכלכלי.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, בזאת הפעם, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"א, 30 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.