פורטוגלי ואח' נ' בר תקוה ואח'

פסק דין והחלטה

בבסיס ההליך שבפני הינה השאלה, בדבר הדרך לבחינת הקשר שבין מועד היווצרותה של עילת תביעה לקבלתה של טענת התיישנות, והמשמעות שיש ליתן לביצוען של עבודות תיקון ליקויים כ-שש שנים קודם הגשת תביעה.

בנוסף, נדרשתי לשאלה האם ניהולם של הליכים בין נתבעים לצד שלישי אשר הוכרעה והפכה חלוטה, יש בה כדי להקים מעשה בית דין והשתק, ביחס לתובעים שהיו מודעים לניהולו של אותו הליך.

במסגרת כתב התביעה עתרו התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעים לתקן את נזילה הקיימת בדירת הנתבעים ואשר יש בה כדי לגרום לנזקי רטיבות בדירת התובעים. עוד עתרו התובעים לפסיקת פיצויים בגין נזקים שמקורם באותה נזילה כמו בגין עוגמת נפש.

התובעים טענו בפני כי הנתבעים והם הינם שכנים בבניין ברחוב שער הגולן 23 בראשון לציון, כאשר דירת הנתבעים נמצאת קומה אחת, מעל לדירת התובעים.

לשיטתם, הם סובלים מזה כ- 17 שנים, מרטיבות ונזילה שמקורה בצנרת המצויה בדירת הנתבעים. משכל פניותיהם לנתבעים ולחברה הקבלנית לא הועילו, והעבודות שבוצעו בפועל לא היה בהן כדי לפתור את הבעיה, הוגשה תביעה זו.

בכתב ההגנה, טענו הנתבעים, כטענה מקדמית, כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, שעה שכתב התביעה עצמו נוקב במועד גילוי הליקוי, כמועד אשר חלף לפני למעלה מ- 17 שנים.

לגופה של התביעה, הוסיפו הנתבעים וטענו כי נוכח ליקויי הבנייה הרבים בדירתם, הוגשה בשנת 2000, תביעה כנגד החברה הקבלנית אשר בנתה את הבניין, כאשר תביעתם זו כללה גם התייחסות לבעיות רטיבות, נזילות וצנרת. התביעה אשר הוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב במסגרת ת.א. 18923/00, תיקרא להלן: "התיק המקורי".

בשנת 2006 ניתן פסק דין בתיק המקורי, וזאת במערך היחסים שבין הנתבעים לבין החברה הקבלנית, ותוך שבית המשפט מחייב את החברה הקבלנית בתיקון חלק מהליקויים ובפיצוי ביחס לחלק אחר.

לשיטת הנתבעים, התובעים היו מודעים, לכל אורך הדרך, לעובדת ניהול ההליך המשפטי במסגרת התיק המקורי ואף הוצע להם להצטרף להליך, אלא שאלו האחרונים סירבו לעשות כן, ויש לראותם כמי שוויתרו על זכויותיהם או כמי שיש לייחס להם רשלנות תורמת, בהיקף המאיין את התביעה הנוכחית.

הנתבעים הוסיפו והגישו הודעה לצד שלישי כנגד החברה הקבלנית, במסגרתה טענו כי נוכח הכרעתו של בית משפט השלום בה, יש לראות את הצד השלישי כמי שקיים כנגדו מעשה בית דין. עוד הפנו הנתבעים את שימת הלב לכך שהוגשה על ידם, בתיק המקורי, בקשה לפיצול סעדים וזו אושרה הן במסגרת התיק המקורי, והן בשלב הערעור על פסק הדין, בבית המשפט המחוזי בפני כב' הנשיאה השופטת גרסטל.

במסגרת ההודעה הוסיפו הנתבעים וטענו כי אחריותה של הצד השלישי נובעת הן מכוחו של פסק הדין בתיק המקורי והן מכוח אחריותה לטיב ואיכות הבנייה בבניין. לפיכך, ככל שיימצא כי מקור הנזילות הוא במעשה או מחדל של הצד השלישי, יהא בכך כדי להקים הצדקה לחיוב הצד השלישי, בכל סכום שייפסק, ככל שייפסק, כנגד הנתבעים.

במסגרת כתב ההגנה להודעה לצד שלישי טענה הצד השלישי להתיישנות, כמו גם לחוסר תום לב מצד שולחי ההודעה שעה שהיו מודעים, עוד בשנת 2006 על היתכנות הגשתה של תביעה זו, אך פעלו בדרך בה פעלו על מנת להתחמק מתשלום פיצויים עתידיים.

לשיטת הצד השלישי, שעה שהתביעה הנוגעת לליקויים נדונה והוכרעה, אין מקום לשוב ולערב את הצד השלישי בהליכים זהים.

ביום 13.7.11 , בהסכמת הצדדים, מונה על ידי המהנדס, מר שנהב כמומחה מטעם בית המשפט אשר נתבקש לחוות דעתו באשר לטענות בעלי הדין, ביחס לרטיבות הקיימת בדירת התובעים.

בין היתר התבקש המומחה לבחון את שאלת מקור הרטיבות, משך זמן התיקון, עלותו, הצורך בפינוי הדירה כמו גם לשאלה בדבר מיקום הליקוי הנוכחי וזאת ביחס למקום הליקוי שאותר במסגרת ההליכים שהתנהלו בתיק המקורי.

ביום 21.11.11 הוגשה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט במסגרתה מצא המומחה לציין, בין היתר, ממצאים כדלהלן :

א. אזור מקלחת ההורים קיימים סימני רטיבות המעידים על מערכת איטום לא תקינה בקירות וברצפת החדר. בנוסף, קיימת רטיבות ניכרת בקיר הגובל עם המקלחת בצד הפונה למרפסת השירות.

ב. לא היה למומחה מטעם בית המשפט ספק, כי חדר זה מחדיר את המים לדירת התובעים, כמו גם חדר האמבטיה הכללי.

ג. באשר למיקום הנזקים והקשר בינם לבין התיק המקורי, מצא המומחה מטעם בית המשפט כי ממצאיו של המומחה בתיק המקורי, מר צבי רון, וממצאיו של המומחה שבפני, דומים מאוד. ואולם, לשיטתו של המומחה, על פי הממצאים בשטח, ניתן לומר כי הבעיה שזוהתה בשני חדרי הרחצה על ידי המומחה בתיק המקורי, לא טופלה בצורה נכונה ומלאה, וכי למעשה מדובר בבעיה מתמשכת אשר לא טופלה בצורה יסודית והיא נמשכת זה שנים רבות. (ראה עמוד 12 לחוות הדעת).