פוקס נ' פריד

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) מיום 5.6.13 בת"א 30065-12-12, שדחתה את בקשת המבקש לסילוק התביעה על הסף בשל טענות שהעלה, שעיקרן התיישנות, שיהוי והעדר עילה.

רקע עובדתי

בבית משפט השלום הגיש המשיב (להלן: "פריד") תביעה נגד המבקש (להלן: "פוקס"), בטענה שפוקס ערב בערבות אישית להחזרת כספים שהשקיע בחברה, שלימים כשלה בעסקיה וקרסה, בסך של 1,267,191 ₪. עוד טען פריד, שפוקס העביר לו סדרת המחאות דחויות בסך כולל של 30,000 $, כחלק מפירעון החוב, כאשר ההמחאה האחרונה שולמה בחודש דצמבר 2009, אולם התחמק מלשלם את יתרת החוב.

פוקס הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת פורום בלתי נאות, העדר עילה ויריבות, התיישנות ושיהוי. בבקשתו טען, כי הפורום הנאות לבירור התביעה הוא בארה"ב ולא בישראל; כי התביעה התיישנה, שכן ההשקעה לה טוען פריד בוצעה לפני למעלה מ-13 שנה ואובדן ההשקעה הנטען התרחש לפני למעלה מ-11 שנה; כי אין יריבות בין הצדדים, שכן ההשקעה נעשתה באמצעות חברה ולא על ידי התובע בעצמו, וכן כי התביעה נעדרת עילה גם לפי דיני הערבות, משפריד לא הצביע על קיומו של חוב עיקרי שהערבות באה להבטיח.

לאחר דיון קצר בכל אחד מרכיבי הבקשה, דחה בית המשפט, כאמור, את הבקשה לסילוק על הסף על כל רכיביה.

בקשת רשות הערעור שלפניי נסבה על ההחלטות בעניין התיישנות, שיהוי והעדר עילה, להבדיל מסוגיית תחולת הדין הזר והפורום הנאות, עליה לא מבקש פוקס רשות לערער בשלב זה.

לטענתו של פוקס, בית משפט קמא דחה את הטענה בדבר היעדר עילה ללא שנימק את החלטתו, ומבלי שדן בטענותיו לגופן, שלפיהן פריד תובע באופן אישי החזר כספים שהושקעו על ידי חברה בריטית בשם Keelbyte, מבלי לטעון לעובדות בדבר טיב הקשר בינו לבין אותה חברה ומכוח איזו עילה חייב לו פוקס את הכספים.

לעניין ההתיישנות טוען פוקס, כי טעה בית משפט קמא בכך שקבע, כי דין התשלום על סך 30,000 $ ששילם לפריד בין השנים 2007-2009 דינו כדין הודאה במקצת הזכות על פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, ומשכך תקופת ההתיישנות מתחילה להימנות מיום התשלום האחרון, דהיינו משנת 2009. לדידו, בית משפט קמא התעלם מטענתו ששילם את הסכום באופן חד פעמי בלבד ללא שהוא מודה בזכותו של פריד להחזר מלוא ההשקעה, וכן התעלם מפסיקת בית המשפט העליון הקובעת שתשלום חלקי אינו מעיד בהכרח על הודאה בחוב בסכום הגבוה ממנו.

פוקס מוסיף וטוען, כי בית משפט קמא התעלם מטענתו בדבר השיהוי הרב בהגשת התביעה, שגרם לו להניח שפריד זנח את תביעתו וכן גרם לו לנזק ראייתי כבד הפוגע ביכולתו להתגונן מפני התביעה.

כן נטען, כי בית משפט קמא התעלם מטענתו של פוקס לעניין העדר עילה על פי דיני הערבות, וזאת מכיוון שפריד לא הצביע על קיומו של חוב שבגינו צמחה ערבותו של פוקס.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת בית משפט קמא, החלטתי לדחות את הבקשה אף מבלי להידרש לתשובת המשיב, בהתאם לסמכותי על פי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מן הטעם שלא מצאתי כל פגם בהחלטת בית משפט קמא, הנוגעת בעיקרה לשיקול דעת הערכאה הדיונית בניהול ההליך.

החלטה של בית משפט שלא לסלק תביעה על הסף אינה מצדיקה מתן רשות לערער, באשר היא מאפשרת את בירור ההליך ואינה פוגעת בשום זכות מהותית של מי מהצדדים (ראו רע"א 4816/07 מדינת ישראל נ' רובינסון (6.7.2009), פסקה 9). טענות המבקש, הן לעניין התיישנות ושיהוי והן לעניין היעדר עילה, מצריכות בירור עובדתי ועל כן יש לבררן במסגרת הדיון העיקרי (רע"א 4387/09 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' יצור ושיווק מדים בע"מ (9.6.2009); רע"א 10091/02 Siemens Aktiengensellschaft נ' תעשיות אלקטרו כימיות (1952) בע"מ (14.3.2004)). על כן, לא שוכנעתי שהמקרה דנן עומד בגדר סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שלפיו בית המשפט ייתן רשות לערער, "אם שוכנע כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים".

אף לא מצאתי שיש ממש בטענות המבקש שבית המשפט לא נימק החלטתו כדבעי. במקרה דנן, בית משפט קמא נדרש בהחלטתו לטענותיו של המבקש ולתגובתו של המשיב ונימק את החלטתו בכל אחד מרכיבי טענותיו (והשווה לעניין חובת ההנמקה בנסיבות כגון אלו ברע"א 7345/06 אטיאס נ' סאסי (28.2.07), בפסקה ד(5)).

על יסוד האמור – הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ג, 05 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: