פוסמן ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

החלטה

בקשת חייבים לאישור הסדר נושים – היא הבקשה שלפני.

כבר לציין כי כל הנושים שהגישו תביעות חוב הוזמנו לדיון, ולמעט הנושה סורסלה אינק. – נושה פעיל בהליכים אלה, לא התייצב איש לדיון, ומכאן אני מסיקה כי הנושים שרצו להביע דעתם בקשר להצעת ההסדר כבר הביעו אותה באסיפת הנושים והאחרים אדישים לתוצאה.

החייבים בני זוג המצויים בהליכים אלה מאז ניתן צו כינוס בפברואר 2011.

החייבת קבלה הצעת עבודה בארה"ב ובקשה שיתאפשר לה ולבן זוג לפתוח דף חדש בחייהם, ולאפשר להם לצאת את הארץ עוד בטרם שנת הלימודים כדי לאפשר לילדיהם לפתוח את שנת הלימודים במקום מגוריהם החדש במועד.

בני הזוג הציעו תחילה הצעות שכללו דיבידנד נמוך ומשכך לא ראה המנהל המיוחד לקדם את הצעת ההסדר, ואולם מששופרה ההצעה ראה המנהל המיוחד לכנס אסיפת נושים ולהביא לפניהם את ההצעה.

בהתאם להצבעות הנושים באסיפת הנושים שהתקיימה לא קבלה הצעת ההסדר את הרוב הנדרש בסעיף 34(א) לפקודה, ואולם מאחר שמדובר ברוב נושים (למעלה מ70%) המחזיקים בכ-70% מהיקף הנשייה ולאחר שהמנהל המיוחד שקל את הנסיבות, את העובדה כי רוב הנושים להם רוב ערך, מסכימים להצעה סבר המנהל המיוחד כי ההסדר מיטיב עם הנושים והמליץ לאשר הצעת ההסדר.

בדיון שהתקיים בפני ביום 7.10.13 שב המנהל המיוחד והמליץ לאשר ההסדר המוצע; לטענתו ההסדר מיטיב עם הנושים לאור שיעור הדיבידנד שהוצע להם, לאור פרק הזמן הקצר לקבלת אותו דיבידנד ולאור הסכמת רוב הנושים.

הנושה שהתייצב לדיון המשיך להתנגד להצעה, לטענתו "מדובר בחייבים לא ישרים... לדעתנו יש לחייבים נכסים נוספים, בטח שבחו"ל", אמנם לנושה אין מידע על נכסים אלה וכדבריו "אם ביהמ"ש ישאל אותי אם ראיתי אותם, לא. אבל מההתנהלות של החייבים..." הסיק הנושה כי לחייבים אפשרויות לשלם את מלוא החוב, ו"בנסיבות אלה אנחנו רוצים את מלוא החוב" (הציטוטים מהפרוטוקול).

לאחר ששמעתי את הצדדים ולאור המלצתי להגדיל את הדיבידנד המוצע עשו החייבים מאמץ נוסף ובסופו של דבר על פי ההסדר המוצע יחולק דיבידנד בשיעור 73% ברוטו לנושים בדין רגיל, ו- 100% דיבידנד לנושים בדין קדימה (ההסדר אינו חל על החוב של מר אורי צמח – שבענינו אושר הסדר נושים בשיעור נמוך יותר).

בהסדר המוצע תמכו מבין נושי החייב 75% המחזיקים בהיקף נשייה בסך 70.38% ומבין נושי החייבת תמכו 66.67% המחזיקים 70.36% מהיקף הנשייה.

המלצתי לנושה המתנגד להסכים להצעה, כמו מרבית הנושים וכדעת המנהל המיוחד והכנ"ר, אך ב"כ הנושה לא יכול היה לתת הסכמתו ללא קבלת עמדת הנושה עצמו שלא נכח בדיון ואף לא ניתן היה ליצור עמו קשר, ומשכך ביקש ב"כ הנושה שהות ליתן עמדתו.

העמדה הוגשה לבית המשפט אמש, ובה חזר הנושה על התנגדותו; לטענתו החייבים מסתירים נכסים – אם כי לא היה לו כל מידע למעט 'תחושתו' כי לחייבים נכסים, שכן הם העלו את הצעתם מהצעת דיבידנד בשיעור כ-10% לדיבידנד בשיעור 73% ברוטו לנושים הרגילים ו-100% דיבידנד לנושים בדין קדימה, והעלאה זו שהעלו החייבים בהצעתם היא הבסיס לתחושה כי לחייבים נכסים. אין ספק כי אינני יכולה לבסס מסקנות על 'תחושות' אלה של הנושה.

המנהל המיוחד והכנ"ר תומכים באישור ההסדר, ולדעתם ההצעה מיטיבה עם הנושים, וראוי לאשר את ההסדר ולאפשר לחייבם לפתוח דף חדש בחייהם כשלחייבת כבר הותר לצאת מן הארץ לארה"ב מקום בו מצאה עבודה ועמה נסעו כבר ילדיה שהתחילו את שנת הלימודים שם והם ממתינים לאביהם.

מציין המנהל המיוחד כי "בתיק זה בו החובות הינם משמעותיים ומשמעות ההצעה היא תשלום של למעלה ממליון ₪ מדובר בהצעה ראויה" (סעיף 2 לעמדת המנהל המיוחד). עוד ציין המנהל המיוחד כי דחיית הצעת ההסדר "עלולה לגרום כי דיבידנד בסופו של ההליך יהיה נמוך משמעותית מההצעה" (סעיף 4 לעמדתו).

לציין כי הגם שאין להצעה רוב נושים ורוב ערך כנדרש בפקודת פשיטת רגל, הרי הדין מאפשר לבית משפט להפעיל שיקול דעתו ולאשר את הצעת הסדר בהתאם לסעיף 34(א1) "מנימוקים שיירשמו" אם תומכים בהצעה "רוב מניין התובעים הנוכחים והמצביעים... שבידם יותר ממחצית ערך החובות".

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עמדת הנושה המתנגד, את הערך המספרי של הנושים התומכים בהצעה שלהם היקף נשייה של למעלה מ-70% באתי לכלל מסקנה כי ראוי לאשר את ההסדר.

אמנם ההסדר לא זכה לרוב מנין ולרוב ערך כנדרש על פי הפקודה (אם כי ההפרש בין דרישות הפקודה לבין המאשרים בפועל הוא דחוק), הרי לגופו של ענין, בבוא בית המשפט לאשר הסדר נושים שומה עליו לבחון האם הצעת החייבים סבירה והאם יש בה כדי להועיל לציבור הנושים בכללותו.

במקרה דנא, ההסדר שהובא לאישור עונה על דרישות אלה. הסיבה העיקרית לכך היא שעל פי ההסדר המוצע, ישלמו החייבים למעלה ממיליון ₪ תוך פרק זמן קצר ביותר ובשים לב לכך שלא נמצאו נכסים למימוש וכן בשים לב לתשלום החודשי שהושת על החייבים הרי שמדובר בהיוון תשלומים בגין תקופה של שנים רבות, וברי אפוא כי מדובר בהסדר סביר מבחינתם של הנושים, שיש בו כדי להועיל להם.

להבהיר כי לו היו מובאות בפניי ראיות של ממש כי לחייבים רכוש בר מימוש או שצפוי שינוי מהותי ביכולת הגבייה החודשית הייתי מגיעה למסקנה אחרת, אלא שבענייננו לא הובאו ראיות כאלה, למעט 'תחושת הנושה המתנגד' ומכאן שלא ראיתי ממש בהתנגדות ובודאי לא ראיתי בהצעת הנושה להותיר את אחד מבני הזוג בהליכים אלה (קרי, להותירו 'אסיר' בארץ) בעוד החייבת תופטר (לא לפני שתוסיף כ-15% מהצעתה) ותשהה בחו"ל.