פדידה נ' אדוני

פסק דין

זוהי תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן חוק איסור לשון הרע), שעניינה דברים שעל פי הנטען אמר הנתבע על התובע במהלך ולאחר ישיבת גישור שהתקיימה בין השניים.

טענות התובע

התובע טוען כי במסגרת תביעה כספית שהוא הגיש נגד הנתבע, העביר בית המשפט את התביעה להליך של גישור. הגישור התקיים ביום 7.10.2008 בשעה 16:45 ונכחו בו התובע והנתבע. במהלך ישיבת הגישור, התפרץ הנתבע וגידף וקילל את התובע באומרו "אתה שקרן" "אתה חולה נפש" "אני אקבור אותך" תוך שהוא מטיל איומים על התובע. בעקבות כך, הופסקה ישיבת הגישור והתביעה הועברה לבית המשפט.

התובע מוסיף וטוען כי בסיום ישיבת הגישור יצאו השניים החוצה ואז החל הנתבע לקלל את התובע לעיני הרבים והוא קרא לעבר התובע "גנב, שקרן, רמאי", תוך שהוא הולך לעבר רכבו. התובע "נמלט לרכב מרוב בושה".

התובע טוען כי ההשמצות אותן הפיץ הנתבע בפרהסיה ובנוכחות קהל ואנשים רבים אשר נכחו במסדרון בית המשפט ובסמוך אליהם, היו רצופות ונשמעו בקול רם מאד ובצעקות.

לטענת התובע, הדברים נאמרו על ידי הנתבע על מנת להביאו למצב נפשי קשה בטרם תינתן עדותו באולם בית המשפט וכל רצונו של הנתבע היה לפגוע בו ולהזיק לו. יתרה מכך, סגנון הדיבור של הנתבע היה מאיים ומשפיל והדברים נשאו כנפיים בעיר טבריה באופן מיידי ופגעו בשמו הטוב של התובע ושם משפחתו ותוך לגלוג בזכרון אביו של התובע, אשר נפטר בטרם עת, בשל איום הנתבע שיקבור את התובע בסמוך לאביו. הנתבע גרם לנזקים אדירים לתובע ולשמו הטוב בפני נושאי משרה ובפני ציבור רחב אשר שהה במסדרון בית המשפט ובסמוך לו.

התובע דורש פיצוי בסך של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק וכן מכתב התנצלות שיפורסם בעיתונות ובקרב כל עובדי בית משפט זה.

טענות הנתבע

הנתבע טוען בכתב ההגנה כי התובע הינו תובע סדרתי אשר מתנכל לו מזה מספר שנים ואשר מגיש נגדו תביעות סרק ומטריד אותו באמצעות משלוח מכתבים ופקסים ופנייה לגופים שונים תוך השמצת הנתבע. לטענת הנתבע, התנהגות התובע היא "אובססיבית וחולנית ועל גבול ההפרעה הנפשית".

עוד טוען הנתבע כי נגד התובע הוצאו שלושה צווים למניעת הטרדה מאיימת, אותם הוא הפר ברגל גסה. בהחלטה שניתנה ביום 23.9.08 במסגרת תיק ה"ט 7280-09-08 נקבע כי התובע הטריד את הנתבע באופן מסיבי וממושך והפיץ כי הנתבע הוא גנב ורמאי תוך שניסה לחבל במסע הבחירות של הנתבע לראשות העירייה.

הנתבע טוען כי התובע הגיש נגדו בבית משפט זה תביעה קטנה בתיק מס' 8871-06-08 בגין הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדו. הנתבע הגיש אף הוא תביעה קטנה נגד התובע בבית משפט זה בתיק מס' 6456-09-08, שם הוא תבע פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בשל כך שהתובע הוציא דיבתו רעה במשך תקופה ארוכה. הדיון בשתי התביעות אוחד, תביעתו של התובע נדחתה ותביעתו של הנתבע התקבלה, תוך שהתובע חוייב לפצותו בגין לשון הרע בסכום של 15,000 ₪ ובהוצאות, פיצוי שלא שולם על ידי התובע עד היום.

הנתבע טוען כי התביעה דנן היא חלק ממסכת ההתנכלויות וההטרדות "החולניות" של התובע נגדו.

לגופו של עניין מכחיש הנתבע את טענות התובע, למעט עצם קיומה של ישיבת הגישור. לטענתו, הוא כלל לא אמר את האמירות המיוחסות לו על ידי התובע, הוא לא גידף ולא קילל את התובע ולא איים עליו.

הנתבע מוסיף וטוען כי חל חיסיון על תוכנן של ישיבות גישור וכי דברים הנאמרים במסגרת ישיבת גישור חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.

בתצהיר העדות הראשית טוען הנתבע כי מיד עם צאתו מישיבת הגישור הוא נסע למשטרת טבריה והגיש תלונה נגד התובע, כיוון שהתובע הפר את הצו למניעת הטרדה מאיימת עת כינה את הנתבע בישיבת הגישור "שקרן גנב ורמאי". עוד טוען הנתבע כי לא היה כל דין ודברים בינו לבין התובע בעת יציאתו מישיבת הגישור והיה איתו עד שיכול להעיד על כך. הנתבע צירף את התלונות שהגיש במשטרה וביניהן תלונה מיום 7.10.2008 (יום ישיבת הגישור) בשעה 18:12, על הפרת הוראה חוקית שבוצעה על פי התלונה באותו יום בשעה 16:00 בבית המשפט בטבריה.

דיון והכרעה

משמיעת העדויות בתיק זה ומעיון בחומר הראיות, קל היה להיווכח כי התובע והנתבע מסוכסכים זה עם זה מזה שנים רבות וכי הם למודי "קרבות" בבתי המשפט, בין אם בתביעות אזרחיות ובין אם בהליכים של צווים למניעת הטרדה מאיימת ותלונות במשטרה.

הרקע לאירוע נשוא כתב התביעה דנן, הוא שתי תביעות קטנות שהגישו התובע והנתבע זה נגד זה בבית המשפט לתביעות קטנות בטבריה:

האחת היא תביעה קטנה שהגיש התובע נגד הנתבע בתיק 8871-06-08 ועניינה כספים שלטענתו גבה ממנו הנתבע תוך נקיטת הליכי הוצאה לפועל שלא כדין.