פגמים צורניים בצוואה נוטריונית

האם יש לקיים את צוואתו האחרונה של המנוח XXX ז"ל או שיש לקבוע כי אין לקיימה, מאחר והמנוח לא היה כשיר לערוך צוואה והושפע בהשפעה בלתי הוגנת?

א.           רקע  עובדתי וטענות הצדדים

1.            המנוח ואשתו המנוחה, ערכו ביום 28.2.07 צוואות בעדים. כל אחד מהם, חתם על צוואה נפרדת (להלן: "הצוואות משנת 2007").

2.            בצוואותיהם, ציוו המנוחים את עיזבונם לבן הזוג שייוותר בחיים ולאחר מות שניהם, הם צוו את עיזבונם לבת המנוחה, שהיא הנתבעת בהליך זה (להלן: "המתנגדת").

3.            המנוחה נפטרה ביום 16.5.08 ועל פי צוואתה, זכה המנוח בכל עיזבונה.

4.            בשנת 2010 חידש המנוח קשר עם התובעת (להלן גם: "א'"), אותה הכיר שנים רבות לפני פטירת המנוחה והם ניהלו קשר זוגי. בין היתר, המנוח התגורר עם א' בביתה, בסופי שבוע ובחגים.

5.            ביום 15.3.12 ערך המנוח צוואה חדשה בפני נוטריון (להלן: "הצוואה"). בצוואה זו, שנחתמה בטביעת אצבע של המנוח, ביטל המנוח כל צוואה קודמת, לרבות צוואתו מיום 27.3.11, והוריש את רוב עיזבונו לא', אותה כינה בצוואתו "בת זוגי האהובה". המנוח כתב בצוואתו, כי אינו מוריש דבר למתנגדת: "מאחר והיא קיבלה ממני ומאשתי ז"ל כספים לרכישת דירה בסכום  ניכר וכן לאורך שנים רבות וגם כיום מקבלת ממני מדי חודש סך 10,000 ₪ לחודש, כך שהיא קיבלה ומקבלת בעודי בחיים די והותר".

6.            המנוח נפטר ביום 25.3.12 והתובעת הגישה את הצוואה  לקיום.

7.            המתנגדת התנגדה לצוואה וטענה שהמנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה, היא נערכה מחמת השפעה בלתי הוגנת ולא צורף אישור רפואי כדין. כמו כן,  המתנגדת טענה כי אם הצוואה תקוים, הרי שמאחר והצוואות משנת 2007 הן צוואות הדדיות, על פי סעיף 8א לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"), על עיזבון המנוח להשיב כל זכות שהוא קיבל מעיזבון המנוחה.