פבריקנט נ' מכבי שירותי בריאות ואח'

החלטה

החלטת ביניים בתביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית נטענת.

רקע - התביעה

בשלהי שנת 2001 אותר אצל תובעת 2 גידול באדרנל, בעקבותיו אובחנה תובעת 2 כלוקה בתסמונת קושינג. אין חולק כי עוד קודם לאבחון לקתה תובעת 2 בתסמונת. בתקופת הביניים – שבין המועד בו לקתה תובעת 2 בתסמונת קושינג, לבין המועד בו אובחנה המחלה – ילדה תובעת 2 את תובעת 1. תובעת 1 נולדה בסוף שבוע 27 להריון. הלידה התרחשה במחלקת סיבוכי הריון, אצל נתבעת 2, ולא בחדר לידה, ולאחריה הועברה תובעת 1 למחלקה לטיפול נמרץ פגים, ממנה השתחררה כעבור כשלושה חודשים.

בתביעה עותרים התובעים לפיצויים בגין נזקיהם, כנטען, כאשר הרשלנות אותה מבקשים התובעים לייחס לנתבעת 1 הינה בעיקרה באיחור באבחון תסמונת הקושינג, ואילו לנתבעת 2 מיוחסת רשלנות בטיפול בתובעת 1 ו - 2 בקשר עם הלידה.

רקע – המסגרת הדיונית

בטרם החלה שמיעת הראיות הוריתי, בהסכמת הצדדים, כי תחילה יישמעו עדי שני הצדדים בנושאים העובדתיים הטעונים הכרעה, ועל בסיס זה תינתן הכרעה בנושאי עובדה שנויים במחלוקת שיוגדרו; ובהמשך, תוך פרק זמן קצר, ישמעו המומחים הרפואיים מטעם שני הצדדים ויינתן פסק דין. בפועל, בשל מחלת אחד המומחים הרפואיים, לא ניתן היה לשמוע את עדות המומחים במועד שנקבע, ועתה עומדים אנו לאחר שנשמעו העדים, כשחקירת המומחים תתאפשר רק בעוד זמן מה.

בניסיון לייעל את המשך הדיון, ביקשתי מן הצדדים לסכם את טענותיהם בנושאי העובדה לגביהם נשמעו ראיות, ולהלן אכריע בסוגיות עובדתיות הטעונות הכרעה ואשר החלטה בעניינן עשויה, להערכתי, לייעל את המשך בירור התיק. להסרת ספק, אין בקביעות העובדתיות להלן כדי למצות את הקביעות העובדתיות בתיק זה, ואינני מכריעה בכל העניינים העובדתיים בהם ביקשו הצדדים בסיכומיהם את ההכרעה. חלק מן העניינים העובדתיים יוכרעו בהמשך, ואין באי הכרעה בעניין מסויים, כדי להוות "ממצא שלילי" בעניינו.

דיון

עברה המיילדותי של תובעת 2 אינו שנוי במחלוקת, והוא זה:

ההיריון הראשון של תובעת 2 הסתיים בלידת בן זכר ביום 8.10.95. התינוק נולד בלידת ואקום, במשקל 3,200 גרם וציון אפגר בדקה הראשונה היה 9 ובדקה החמישית 10; ההיריון השני הסתיים בלידת בן זכר ביום 8.7.99. התינוק נולד בלידה רגילה בביה"ח הדסה הר הצופים, במשקל 3,625 גרם וציון האפגר בדקה הראשונה היה 9 ובדקה החמישית 10. התינוק נפטר ביום החמישי לחייו בבית החולים הדסה הר הצופים; ההיריון השלישי הסתיים בתחילתו, בהפלה טבעית בשלהי חודש נובמבר שנת 1999. ההיריון בגינו הוגשה התביעה הינו ההיריון הרביעי של תובעת 2, אשר התפתח בשנת 2000, והסתיים בלידתה של תובעת 1, ביום 19.7.00 בשעה 2:35, לאחר שתובעת 2 השלימה שבוע 27 להריון.

התסמינים המוקדמים

הצדדים חלוקים באשר לתופעות פיזיולוגיות שונות שהופיעו אצל תובעת 2, לטענתה, קודם לאבחון התסמונת, ובאשר לדיווחה של תובעת 2 על תופעות אלו לרופאים אשר טיפלו בה אצל נתבעת 1.

כך, לטענת התובעת 2 בתצהירה, במהלך ההיריון הנדון השמינה היא יותר מאשר בהריונות קודמים, ואף הרגישה יותר חלשה ועייפה. כמו כן, לטענתה, סבלה מנפיחות בצוואר, דליות, סימני מתיחה, התעגלות של הפנים, שיעור יתר בזרועות, בסנטר, בצוואר ובבטן – תופעות מהן, לדבריה בתצהירה, לא סבלה בהריונות קודמים. לטענת התובעת בתצהירה, היא התלוננה אודות תסמינים אלו כולם בפני רופא הנשים אצלו טופלה, ד"ר זילברמן, ומשזה השיבה כי התופעות יחלפו לאחר ההיריון, הוסיפה היא והתלוננה עליהם בפני רופאי המשפחה של נתבעת 1 – ד"ר ג'מאל וד"ר באום. התובעת 2 מוסיפה וטוענת, כי משלא חלפו התופעות הללו לאחר הלידה, שבה ופנתה בעניינן אל רופאי המשפחה – ד"ר ג'מאל ובאום, ואף אל מומחה לראומטולוגיה מטעם נתבעת 1, ד"ר חרץ, אך אלו לא שלחו אותה לבדיקה או להתייעצות בגין תלונותיה אלו. סופם של דברים כי התסמונת בה לקתה התגלתה אך בשלהי שנת 2001, לאחר שנבדקה בבדיקת אולטרה סאונד, אליה נשלחה בידי רופא המשפחה ד"ר באום, בגין תלונות על תכיפות במתן שתן. בבדיקת האולטרה סאונד זוהה גוש, אשר בדיקותיו בהמשך הביאו לאבחון תסמונת קושינג.

התקיימות התופעות הפיזיולוגיות

נבחן את טענתה של תובעת 2 באשר להתקיימות התופעות הפיזיולוגיות האמורות מתחילת ההיריון ועד לאבחון התסמונת.

טענותיה של תובעת 2 בדבר התקיימותן של התופעות הגופניות הנזכרות נתמכות בדבריה שלה בתצהירה, ובחלקן אף בעדות בעלה, תובע 3, בעדויות של ה"ה חני פחימה ודקלה בן פורת, שכנותיה לשעבר של תובעת 2, וכן בעדותה של גב' סימה עטיה, אחותה של תובעת 2.

אלא שמעיון בהתייחסות העדים לתופעות השונות מתקבלת תמונה מורכבת:

לגבי הטענה בדבר שיעור יתר בבטן – טענה זו מופיעה רק בתצהיר העדות הראשית מטעם תובעת 2 ועלתה בחקירתה הנגדית. יתר העדים מטעם התובעים לא העידו בתצהיר העדות הראשית מטעמם על שיעור בבטן.

יתר על כן, העדה סימה עטיה, אחותה של תובעת 2, אשר בחקירתה הנגדית תארה באופן מפורט אשר ראתה בתובעת בעת ההיריון, כשבטנה של תובעת 2 נראתה לעיניה (פרו' מיום 18.4.10, ע' 4), לא הזכירה שיעור יתר בגופה של תובעת 2;