החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט עוז ניר נאוי), אשר הונחה על שולחני לפני דקות ספורות, לפיה לא נעתר בית המשפט קמא למתן "סעד זמני בהול" וקבע, כי אין באפשרותו לפסוק בסוגיה ללא דיון במעמד הצדדים, אותו קבע ליום 29.10.13 , תוך שנמנע מליתן צו עשה, המורה למשיבים לשחרר את כלבת המערערת באופן מיידי מבידוד במכלאת הסגר בו הושמה בעקבות אירוע נשיכה.
רקע ההחלטה ובקשה זו הינו השמת הכלבה נושא הבקשה במכלאת הסגר עירונית ברעננה, זאת לאחר אירוע נשיכה בו היתה מעורבת, כך על פי הנטען, ביום 13.10.13.
בעקבות השמתה של הכלבה בבידוד, הגישה המבקשת ביום 22.10.13 "תובענה בהולה לסעד הצהרתי וצו עשה", בה ביקשה להצהיר כי החלטת המשיבים להורות על בידוד הכלבה במכלאה ציבורית מבלי שנשקלו השיקולים הרלוונטיים תוך חריגה קיצונית ממתחם הסבירות – ניתנה בחוסר סמכות ומשכך אין לה כל תוקף, כי פרק הזמן הדרוש לצורך תצפית כלבת הינו 10 ימים מעת קרות אירוע הנשיכה וכן ביקשה להורות למשיבים לשחרר את הכלבה עד ולא יאוחר מיום מאותו מועד – 22.10.13.
בית המשפט קמא לא מצא לנכון ליתן צו במעמד צד אחד והורה על הגשת תגובת המשיבים בתוך יומיים.
ואכן, תשובת המשיבים התקבלה ובעקבותיה וכן בעקבות תשובה לתגובה שהונחה לפניו, ובשים לב להוראות הדין וכן לכך כי העובדות אשר פורטו בתשובת המשיבים לא נסתרו בראיות אחרות מטעם המבקשת, לא מצא ליתן צו טרם דיון במעמד הצדדים.
בעקבות בקשה נוספת שהונחה על שולחנו של בית המשפט קמא באותו מועד, לא מצא בית המשפט מקום לשנות מהחלטתו וקבע כדלקמן:
"לא מצאתי טעם המצדיק לשנות מהחלטתי; הוראות הדין בענין זה ברורות ובכל הכבוד לפסיקה שפורטה הרי שסבורני כי כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו הוא.
מכל מקום, יומני אינו מאפשר את הקדמתו של הדיון.
ככל שהצדדים יסכימו כי אין צורך בקיומו של דיון הואיל והעובדות העיקריות אינן שנויות במחלוקת (וסבורני כי ניתן לשקול זאת), יודיעו על כך בהקדם, ולא יאוחר מיום 27.10.2013 שעה 10:00. ככל שיסכימו, תינתן החלטה על סמך כתבי הטענות בו ביום".
המבקשת לא מצאה לנכון להמתין להסכמה המוצעת ומתן החלטה על סמך כתבי הטענות, והגישה בקשתה זו לרשות ערעור.
תמצית טיעוני המבקשת היא, כי אין בין הצדדים מחלוקת עובדתית המצריכה בירור כלשהו, ועל כן היה על בית המשפט קמא לפסוק בעניין משפטי גרידא – היינו בשאלת המועד שבו מתחיל מניין ימי ההסגר על פי פקודת הכלבת, האם מיום תחילת ההסגר או מיום הנשיכה; כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו; וכן כי שגה משנמנע ליתן צו לשחרור הכלבה לאחר שחלפו 11 יום מיום אירוע הנשיכה הנטען. לבסוף טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא משלא קבע דיון במעמד הצדדים באופן מיידי, או לחלופין, ככל שיומנו אינו מאפשר זאת, להעביר את הדיון למותב אחר.
אחר עיון בבקשה ונספחיה, וכן בתיק בית המשפט קמא, לא מצאתי להיעתר לה.
באשר להחלטה בדבר קביעת מועד הדיון, הרי שעפ"י ס' 1 (1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור) התשס"ט-2009, לא תנתן רשות ערעור על החלטה בבקשה מסוג זה. די בכך כדי לדחות את הבקשה בשאלת קביעת המועד, שכן בהנתן הצו האמור, אין יסוד להגשת בקשת רשות הערעור מצידה בנושא הנדון.
עם זאת, על מנת שלא להותיר את הדף חלק אציין, כי מעיון בתיק בית המשפט קמא, מצאתי, כי בניגוד לטענתה של המבקשת, קיימת לכאורה מחלוקת עובדתית בין הצדדים הנוגעת לנסיבות הנדרשות להכרעה (ר' סעיפים 3 ו-8 לתגובת המשיבים שהונחה היום לפני בית המשפט קמא). על כן, לא מצאתי כי נפלה שגגה גם לגופה של החלטתו, שכן לא ניתן לומר כי נדרשת הכרעה משפטית גרידא, הא ותו לא.
זאת ועוד, קביעת מועד דיון בתוך 5 ימים במצב דברים מעין זה הינו סביר, תוך שיצויין כי ביהמ"ש קמא אף הציע לצדדים להקדים את המועד למתן החלטה ולתיתה על אתר, ככל שאכן אין מחלוקת עובדתית בינהם כנטען, ובכך פעל הוא ללא ספק, בדרך ראויה ומתחשבת. הצעת בית המשפט קמא לא נענתה כאמור.
כך גם באשר לאי העתרות בית המשפט קמא לעתירת המבקשת למתן צו עשה לשחרור כלבתה מהסגר. כידוע, הכלל הוא כי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים ובעניינים אלה נהנית ככלל הערכאה המבררת משיקול דעת רחב, תוך שבשיגרה נמנעת ערכאת הערעור מלהתערב, אלא במצבים חריגים (ר', לדוגמה, רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נ"ה(2) 307, 310 (2000); רע"א 1270/12 מנשה לוי חברה לבנין בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פיסקה 4 (27.2.2012); רע"א 8843/09 רוזה סטרוד נ' עו"ד קובי אשכנזי, כונס הנכסים, פיסקה 4 (5.11.2009)).
לכך יש להוסיף, כי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. אמנם, ראויה לציון רגישותה ואהבתה של המבקשת לכלבתה. לרגישות ואהבה לבעלי חיים שותף בהחלט גם מותב זה. ואולם, הסבל הנטען בשהותה של הכלבה מספר ימים מוגבל, בבידוד המפוקח על ידי וטרינר מקצועי ומוסמך, אינו יכול להיות שקול כנגד הסיכון הצפוי לציבור ככל שתשוחרר הכלבה ויסתבר חלילה כי אכן חולה היא במחלת הכלבת. בנסיבות אלה, לא שגה בית המשפט קמא גם בהימנעותו ממתן צו עשה כנגד המשיבים לשחרור הכלבה.
10.במכלול האמור, לא מצאתי מקום איפוא כל הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.