פ' נ' לב השרון

לפניי תביעה כספית, על סך של 10,128 ₪, במסגרתה עותר התובע לחייב הנתבעת (להלן: "המועצה") בהשבת כספים ששולמו על ידו כמיסי ארנונה במהלך השנים 2013-2015.

על פי הנטען בכתב התביעה, בחודש מרץ 2015 התגלה לתובע כי הוא חולה במחלה קשה. בחודש ספטמבר 2016 נקבעה לתובע, על ידי ועדת הביטוח הלאומי, נכות בשיעור של 100% לשנים 2013 ועד 2016.

ביום 23 ינואר 2017 פנה התובע למחלקת הגביה במועצה בבקשה לקבל החזר מיסי ארנונה בגין הכרה בנכותו על ידי הביטוח הלאומי ולאחר שקיבל החזרי מס בגין השנים 2013-2016 ממס הכנסה.

בחודש פברואר 2017 ניתן לתובע אישור ממחלקת הגביה על קבלת הנחה בגובה 40% על תשלום הארנונה לשנת 2016 בלבד ואולם, נדחתה בקשתו לקבלת הנחה רטרואקטיבית לשנים 2013-2015.

התובע ביקש לערער על ההחלטה ובחודש מאי קיבל הודעה לפיה ועדה פנימית במועצה דחתה את ערעורו.

לפיכך, עותר התובע בכתב התביעה לחייב המועצה בהחזר כספי בגין ההנחה לה הוא זכאי לשנים 2013-2015 וכן לחייב המועצה בסבל הנפשי שנגרם לו ואובדן הזמן והטרחה בשל התנהלותה.

המועצה הגישה כתב הגנה במסגרתה אף עתרה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית. לטענתה, הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים. לגוף העניין, נטען כי הדין אינו מאפשר מתן הנחה רטרואקטיבית בארנונה וכי על פי תקנה 2(א) לתקנות ההנחה בארנונה רשאית המועצה לקבוע הנחה מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת כספים על מחזיק בנכס.

לפיכך, ההנחה רלבנטית לאותה שנת כספים ואין לה תחולה רטרואקטיבית על שנות מס שהסתיימו.

בדיון בפני העידו התובע ונציגת המועצה, הגב' רינת סקורודיצקי.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה.