פ"ל 9494-12-15 מדינת ישראל נ' אל נמר

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר עפ"י סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982 (להלן "החסד"פ).

1.העובדות, כפי שעולות מהודעת המשטרה מיום 11.6.2015 (להלן: "הודעת המשטרה") הן כי נסגרה חקירה שנפתחה נגד הנאשם ב- 24.5.2015 בגין חשד לביצוע שתי עבירות:

א.החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית, עבירה על סעיף 7 (א) ו- 7 (ג) לפקודת הסמים המסוכנים.

ב.נהיגה תחת השפעת סמים/אלכוהול, עבירה על סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה.

2.עילת הסגירה, עפ"י הודעת המשטרה הינה "נסיבות העניין אינן מצדיקות המשך חקירתך/העמדתך לדין", עילה המוכרת בשפה הפופולרית כ"חוסר עניין לציבור".

3.חרף ההודעה הנ"ל, הגישה המאשימה בתאריך 20.12.2015 כתב אישום נגד הנאשם בגין עבירה של נהיגה בהיותו שיכור (עבירה לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה), בכך שבבדיקת שתן שנלקחה ממנו נמצאו ממצאים המעידים על שימוש בסם מסוכן מסוג קנביס.

4.הנאשם לא התייצב לדיון שנקבע בתאריך 18.2.2016, וזאת חרף העובדה כי זומן, לכאורה, כדין עפ"י אישור המצאת הזמנה (ת/1). לפיכך, הורשע הנאשם באותו מועד בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ונגזרו עליו העונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,600 ₪, פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 25 חודשים ופסילה על תנאי לתקופה של חודשיים למשך 3 שנים (להלן: "פסק הדין"). מכאן הבקשה לביטול.

5.הנאשם טוען כי המשטרה הודיעה על סגירת תיק החקירה וכי לא היתה רשאית לפתוח אותו מחדש, שכן הדרך לעשות כן היא רק באמצעות הגשת ערר ומאליו ברור כי אינה יכולה להגיש ערר על החלטות שלה עצמה.

6.עוד טוען הנאשם, כי החלטת המאשימה על סגירת התיק התייחסה לאותו האירוע ולאותן העבירות שבגינן הורשע הנאשם. ולפיכך, אין כל חשיבות לעובדה שבאישור של משטרת ישראל בדבר החלטה שלא להעמיד לדין מופיע תיק מס' 222215/2015 ואילו בכתב האישום מופיע מס' תיק אחר 223179/2015.