פ"ל 7925-10-13 מדינת ישראל נ' אפללו

עיכוב (ת/3), דו"ח מעצר ( ת/4), דו"ח פעולה (ת/5), הפתק ת/1 במישור התוכן (ת/1) קרע של פתק (ת/6) עותק מזכר (ת/7) ותרשים שערכה ע.ת.2 באולם בית המשפט (ת/8).

עוד הוגש מטעם התביעה ובהסכמה, תע"צ משרד הרישוי לענין העדר רשיון נהיגה לנאשם (סומן ת/9).

מטעם ההגנה העיד הנאשם (ע.ה.1)

כמן כן העידה מטעם ההגנה אשתו של הנאשם הגב' טלי אפללו (ע.ה.2).

סיכומי התביעה נשמעו בעל פה וסיכומי ההגנה, כמבוקשה, הוגשו בכתב.

מסקנתי בעקבות מתן הדעת לעדויות ולראיות היא שבסופו של יום ניכר כי נותר ספק אשר ברמתו מצליח הוא (אם כי לא בנקל) להגיע לכלל ספק סביר.

בנסיבות אלה – ומחמת הספק בלבד כאמור – יזוכה הנאשם.

ואלה הם נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין:

ראשית ייאמר כי בתיק זה מבקשת המאשימה לבסס הרשעתו של הנאשם - ובכלל זה זיהויו כנהג הרכב וברכב הרלבנטי - על יסוד עדות עדה יחידה מטעם התביעה לאירוע עצמו.

בעוד שהיבטים של סבירות תומכים בכך שהרכב בו נסעו הנאשם ורעייתו הוא הוא הרכב שנצפה תחילה ע"י השוטרת, מתקיימים מנגד היבטים אשר לא ניתן להתעלם מהם ולפיהם אין לשלול כליל כי אולי מחמת ניתוק קשר העין שללא ספק אירע מרגע ההבחנה הראשונה של השוטרת ברכב ורישום חלק ממספרו בלבד (8950) ועד לעצירת הרכב שבו היה הנאשם מצוי ברחוב סמוך, אין אולי מדובר באותו רכב.

בעוד שהיבטים של סבירות תומכים בכך – שככל שזוהה ועוכב הרכב הרלבנטי - נהג בו מלכתחילה הנאשם (כפי שלטענת השוטרת אירע), מתקיימים מנגד היבטים אשר אין להתעלם מהם ולפיהם אין לשלול שאולי נקלעה השוטרת לטעות בהבחנה במיהות הנוהג ברכב.